כשמדברים על סבסוד מעונות היום שוכחים לרגע את העובדות. או שאולי אפשר להסתכל על התמונה בכלל בצורה אחרת. אולי בכלל עקרונות והנחות היסוד שלפיהם נקבעו העובדות שגויים ואם למשל העובדות האמיתיות היו מוצגות לכולם ובכלל זה אפשרויות חלופיות להתייחס אליהן הכל היה נראה אחרת.

בשורה התחתונה – הדיון אינו ואסור שיהיה על הקשר שבין מעונות יום והשירות הצבאי, הוא צריך להיות כזה שעוסק בחובת המדינה, כמדינת רווחה לסייע למשפחות ויחידים שרמת ההכנסה שלהם נמוכה ואינה מאפשרת להם קיום בכבוד.

למדינה יש חובה לסייע כלכלית לכל משפחה שרמת הכנסתה נמוכה. צריך לצורך כך לעשות הפוך ממה שעושים היום. צריך לקבוע רף מינימלי בו המדינה עוזרת למי ש"אינו מחזיר" לה על פי תפישת עולם חברתית כלכלית הכוללת הכרה והתייחסות לכל אחד מהמאפיינים של הקבוצות המרכיבות את החברה הישראלית ומצד שני יש לקבוע מערך של תמריצים של מי ש"מחזיר" למדינה או תורם לה בדרכים שונות החל משירות צבאי דרך שירות אזרחי/לאומי ואפילו התנדבות.

המדינה חייבת לקבוע סל של ניקוד ותמריצים כלכליים למי שנותן יותר מהמינימום הנדרש. איך זה אגב קשור לשירות בצבא, זה לא קשור. זה לא צריך להיות קשור וטוב יהיה אם כמה שיותר מהר הפוליטיקאים שלנו כמו כלל האזרחים במדינה יבינו את זה.

אם תחליט ממשלת ישראל להטיל סנקציות על מי שלא משרתים בצבא זה יכול להיות דבר מעניין אבל העובדה שחלקים במערכת הציבורית בעזרת בית המשפט החליטו שהשיטה להשיג שוויון היא בדרך של פגיעה בילדים ונשים כדרך ללחוץ על הגברים לעשות פעולה כל שהיא – לטעמי לפחות בעייתית ביותר

בואו ונתחיל לדבר על העובדות והאפשרויות החלופיות להן

עובדה מספר אחת – סבסוד המעונות לא יכול להיות שוט כנגד אוכלוסייה כל שהיא

סבסוד המעונות הוא החלטה של אגף התקציבים באוצר המנסה להשתמש בתקציב המדינה בדרך של תמרוץ אנשים לצאת לעבודה. אולי הגיע הזמן לערער על ההחלטה הזו. אולי תפישת האולם הזו לוקה בחוסר הבנה מוחלט של תכנון כלכלי ממשי של משפחות מעוטות הכנסה. הרי בפועל המדינה מעניקה סיבסוד במעונות במקרים של הורים יחידים למשל במשפחות בהם יש רק מפרנס אחד

אני מאמין שהגיע הזמן להכיר בכך שברמת ההכנסה הנהוגה בישראל, משפחות שההכנסה שלהן נמוכה חייבות סיוע כלכלי מהמדינה.  אפשר לתת תמריצים למי שעושה יותר, אבל זה לא אומר שצריך לפגוע באחרים על מה שהם רגילים לקבל במשך שנים.  יותר מזה, מדינה המתיימרת להיות מדינת רווחה חייבת לספק סל רחב ומשתנה של כלים כלכליים ואחרים כדי לתמוך במשפחות שרמת ההכנסה שלהן, באופן זמני או קבוע, נמוכה בצורה משמעותית מסל המחייה הממוצע.

אגב, הסיוע אינו רק בצורה של הנחות במעונות יום, הוא קיים גם בצורה של הנחות בארנונה, תחבורה ציבורית, ארוחות חמות בבתי הספר ועוד ועוד. הוא קיים בזכות לקבל סיוע בשכ"ד למי שאינו מסוגל לממן לעצמו את הדיור ברמות המחירים המשתוללות כבר שנים.

אפשרות חלופית

במקום להשתמש במתן הנחה במעונות היום ככלי לתמרוץ תעסוקתי צריך להתייחס אליו ככלי מסייע למשפחות בהן רמת ההכנסה הכוללת נמוכה מרף מסויים וזאת ללא קשר למספר המפרנסים במשפחה.

עובדה מספר שתיים – המעונות אינן שמרטפיה במימון ממשלתי או פרטי אלא מקום בעל עקרונות חינוכיים

סבסוד המעונות מיועד לסייע לאמהות לצאת לעבודה ואם זה אומר שהבעל לא רוצה לעבוד אז שישאר בבית וישמור על הילדים וכך לא צריך לתת להם הנחה ואפשר לחסוך את הכסף לתקציב המדינה.

אפשרות חלופית

האם לרגע אפשר לחשוב שהמעונות הן משהו שמעבר לשרותי שמרטפות לילדים? הרי הארגונים המפעילים את המעונות וכן אלו המנהלים מעונות באופן פרטי טוענים כל הזמן שצריך להתייחס אליהם כאל סוג של עובדי הוראה.

הם צריכים ללמוד להפעיל את הילדים בצורה נכונה, לסייע להם בתחום התזונה וההשתלבות החברתית ועוד ועוד – פתאום הפכנו את זה לסוג של שמרטפות שבמסגרתה אנחנו נסגור את הילדים הבאים ממשפחות מעוטות הכנסה בבתיהם רק כי יש אבא שלכאורה יכול להשאר איתם ולשמור עליהם בזמן שאמם יוצאת לעבוד וברוב המקרים משתכרת שכר נמוך.

עובדה מספר שלוש – בשביל 10% מהמשפחות החרדיות  שיקבלו הנחות לא צריך לפגוע ב-90 האחוזים האחרים

מספרים לנו שבגלל 6700 משפחות חרדיות נמנעת ההנחה במעונות מיותר מ-75 אלף משפחות לא חרדיות. דהיינו פחות מ-10 אחוזים מהמשפחות. מה שמנסים להגיד לנו ש-10 אחוז מהזכאים להנחה דופקים את תשעים האחוזים האחרים. מוכר לכם מארועים אחרים? אולי צריך להסתכל על זה בדיוק הפוך?

אפשרות חלופית

תתנו ל-75 אלף משפחות סבסוד יותר גבוה. שבמקרה של משפחות בהם יש שני מפרנסים שלפחות אחד מהם עשה שירות צבאי או אזרחי יקבל בונוס, פעם קראו לזה קצבת יוצאי צבא, עוד אחד מהדברים שבג"צ ביטל בשם השוויון, הרי לפני שבגצ התערב, אינני זוכר מצב בו משרד האוצר דרש לבטל את הקצבה. נהפוך הוא.

רק חשוב לזכור, לא צריך לבטל את הזכות הבסיסית, כן כן, זכות בסיסית לסיוע למי שהכנסתו נמוכה, צריך להוסיף למי שתורם יותר בין אם בשירות צבאי, בין אם בשירות אזרחי/לאומי ואפילו לתת נקודות בונוס למי שמתנדבים בקהילה מעבר לגיל השירות המוצהר.

אגב, סך המענקים שניתנים למעונות היום אינם משמעותיים מאד מבחינה תקציבית – אפשר לתקצב אותם בקלות ממקורות שונים.

עובדה מספר ארבע

בחברה החרדית אחוז המתנדבים גבוה הרבה יותר מכל קבוצה אחרת בחברה הישראלית. ולא רק בגילאי הגיוס גם ובעיקר לאחר מכן

אפשרות חלופית

להפוך את ההתנדבות לכלי המעניק נקודות זכות ומענקים כלכליים כאלה ואחרים, בדיוק כמו שנותנים לסטודנטים במסגרות כמו פר"ח או התנדבויות אחרות במסגרת הלימודים האקדמים.

ולסיכום

בשורה התחתונה מבחינתי הדבר מאד מאד ברור, סבסוד והנחות מעונות היום והחיבור שלהם לחברה החרדית הוא לא יותר מאלמנט פוליטי לא הגון ולא ישר מצידם של כלל הפוליטיקאים בישראל שלא מוכנים להפנים

שלתרום לחברה אפשר בדרכים שונות אבל שהתרומה אינה עומדת אל מול חובתה של המדינה לסייע כלכלית למשפחות שהכנסתן נמוכה ואת זה אסור אף פעם לעשות תוך שימוש במושג הבלתי אנושי של "מיצוי כושר ההשתכרות".

מונח כלכלי קפיטליסטי מבית מדרשו של אגף התקציבים באוצר לדורותיו.

הגיע הזמן לאתחל את המערכת האוצרית ולחשוב במושגים אחרים

כתיבת תגובה