אחרי שבוע של משמרות שקטות של נשים בלבן היושבות על הכביש בשקט מוחלט אני, כמי שהיה כבר בכמה מחאות גדולות בחייו, סבור כי מדובר במהלך משנה תודעה. מחאה שיכולה להשפיע על ראש הממשלה, בהמשך אסביר איך, ולהביא לקיומה של עסקה להחזרת החטופות והחטופים שבצידה גם הפסקת המלחמה והרג החיילים שלנו בחזית. כדי שזה יקרה מחאת האמהות השקטות חייבת להעלות הילוך.

לפני ב-23 שנים צעדה ויקי קנפו לירושלים, זאת היתה כמדומני הפעם הראשונה של צעדת מחאה שהתחילה עם מפגינה בודדת והפכה בתוך ימים ספורים למפגן מחאה שאיים על מעמדו של שר האוצר דאז, בנימין נתניהו. הייתי אז פעיל גאה שהצליח להביא לצידה של קנפו מאות נשים מרחבי הארץ באמצעות מרכזי הזכויות של עמותת "ידיד", בה שימשתי כסמנכ"ל וכמומחה לשינוי מדיניות.

אחרי עשרה ימים של מאבק קולני ודי רועש ברחובות ירושלים בואכה הכנסת, הקמת שדרת אוהלים שבשיאה היו בה למעלה ממאה אמהות חד הוריות שעם רובן הגיעו גם ילדיהן נדמה היה, בסיוע רציף ועקבי של התקשורת כי שר האוצר עומד להשבר. אבל ביבי כמו ביבי, עשה ספין, ייצר כותרת שקרית בידיעות אחרונות ומשם הכל התדרדר.

המאבק הגדול הבא היה זה של דפני ליף וחבריה הצעירים. גם כאן בדיוק באותה הצורה האיש שעמד בראש הפירמידה, הפעם ראש הממשלה נתניהו, חיפש דרך לשבור את המאבק, מלבד המאמץ להחזיר את גלעד שליט הוא הקים את ועדת טרכטנברג על משקל ועדת ששינסקי כדי שתבדוק את דרישות המוחים ותייצר, על הנייר, פתרונות שיאפשרו להם להפסיק את חסימת הצירים.

התוצאות, בדיוק אותו הדבר. המאבק די התמסמס. יגידו מי שיגידו שיצאו משם כל מיני תוצרים, אבל בעיית הדיור שבגללה יצאו המונים לרחובות מתמשכת וקיימת גם היום. ביבי ניצח גם במקרה הזה.

ועכשיו הגיעו האמהות. אחרי שנה של מאבקים קולניים ולעיתים כוחניים ברחובות קמה לנו מחאה חדשה. מחאה שקטה. "משמרת 101", אני קורא לה מחאת האמהות. מחאה המנצלת את העוצמה שבשקט בבחינת "מים שקטים חודרים עמוק". כבר שבוע שהאמהות פועלות בירושלים. מגיעות למשמרות שקטות של ישיבה על הכביש. כמעט בלי דיבורים, בלי שלטים ובלי פרצי התלהמות. מסתכלות בעיניים ומודיעות לכל מי שרוצה לשמוע שהן כאן להשאר. מילת המפתח היא להשאר כי המחאה הכלכך נכונה ומוצדקת הזו תצליח רק אם היא תכה שורש בלב הציבוריות הישראלית.כדי שמקבלי ההחלטות, נבחרי הציבור וגם הפקידות הציבורית יבינו שמול עוצמת השקט הנשית והאמהית אף אחד לא יכול לעמוד.

הנקודה היא שזה לא קל להגיע לירושלים לפחות 3 פעמים בשבוע כדי לשבת על הכביש לפחות 3 שעות בכל משמרת. זה לא קל להתמודד עם מזג האויר ההולך ומתחרפן לנו ובטח לא קל שהישגים לוקחים זמן ומי שרוצה הישג מיידי פשוט פורש ממנה. עושות נכון הנשים המארגנות כשהן עומדות כמה פעמים בכל משמרת ומחזקות את המוחות. זה מרגש בטירוף לשמוע את אמהות החטופות והחטופים, את קרוביהם וחבריהם עומדים מול מאות המוחות ובהתרגשות מודות להן על החיזוק והעוצמה שהן שואבות מהן כדי להמשיך ולהיות חזקות במצב בלתי נסבל ממש.

התוצאה היא הפחד, לפחות שלי, מפני הפסקת המחאה, מפני דעיכתה. ואני חושב שיש דרכים שבהם אפשר לפעול כדי להפוך אותה למחאה הכי אפקטיבית והכי מוצלחת שהיתה כאן בשנים האחרונות ולי, כמי שבאמת היה שם ועבד עם קבוצות פעילים, מוחים וקהילות שונות, יש קצת נסיון ותובנות וברשותכם אנסה לשתף אתכן בו.

לדעתי כדי שמחאת האמהות השקטות תצליח היא חייבת לשמור על מספר עקרונות:

הראשון – המשכיות. גם אם מדובר על שתי משמרות בשבוע מול כבישי הגישה של הפוליטיקאים חייבים להמשיך איתה

העקרון השני – הרחבת המחאה השקטה לאתרים אחרים בארץ כדי לאפשר להמוני אמהות שלא יכולות להגיע לירושלים לקחת בה חלק.

העקרון השלישי – קיום משמרות המחאה בשעות שונות של היום כך שכל מי שתרצה לקחת חלק במשמרת אחת או יותר תוכל לעשות זאת תוך בחירת המקום והשעה הנוחים לה.

העקרון הרביעי ואולי החשוב ביותר – עדכון ומיקוד המחאה תוך התרכזות, מלבד המחאות השקטות מול הפוליטיקאים בירושלים בקהלים אחרים. כוונתי במקרה הזה להתחיל לקיים משמרות מחאה שקטות אל מול נשות הפוליטיקאים. אל מול הילדים שלהם בבתי הספר ובמתנסים.

הגיע הזמן שאמהות השקט יתחילו לדבר עם הנשים שבתום כל יום עבודה בכנסת הן פוגשות את הבעלים בחוזרם הביתה.

חייבים לייצר מהלך אשר בו הנשים, האמהות ואף הילדים של הפוליטיקאים יבינו שהם חלק מהבעייה. שלהם יש היכולת ואף החובה לפעול ראשית בדרך של הקשבה לאמהות החטופות והחטופים ולאחר מכן בשיחות עומק עם בני זוגם בזמנם המשותף בביתם.

חייבים לייצר מהלך בו ילדי הפוליטיקאים יפנו לאבותיהם לפני שהם הולכים לישון או בבוקר לפני שהם חוזרים לבית הספר ויבקשו מהם הסברים מדוע הם לא פועלים כדי שהחטופות והחטופים יחזרו הביתה בעסקה.

אני מאמין שיצירת שיח כזה, בצורה מכבדת, שקטה אבל עיקשת ונחרצת יכולה לעשות הרבה.

אל מול מי לשבת ולמחות? זה לא מאד מורכב

מול/ליד בתי חברי הכנסת והשרים כולל בית ראש הממשלה תוך פנייה לאשתו.

מול/ליד בתי הספר של ילדי חברי הכנסת והשרים כדי שגם הם יחשפו לעדויות ולסיפורים. לבני ובנות גילן, אחיות, בנות דוד ואף חברים וחברות שלפני שנה שמו בצד את שגרת חייהם ועברו למצב עבודה של חירום. של הצלה. של התעקשות להחזיר אותם הביתה.

השקט הוא עוצמתי בצורה בלתי נתפסת ממש. צריך לתעל אותו נכון כדי להצליח. זה אפשרי.

למעוניינים ניתן לצפות בגלריית צילומים מתעדכנת בקישור: https://ranmelamed.smugmug.com/Shift-101

כתיבת תגובה