נתחיל מהסוף. אולי בעצם מההתחלה. מזה למעלה משלושה שבועות שאני מתעד את משמרת 101. מחאת השקט של אמהות החטופות והחטופים אליהן מצטרפות מאות נשים מכל רחבי הארץ.

כמי שהיה שם בהפגנות הגדולות החל ממחאת ארבע אמהות בסוף המאה הקודמת והמחאות בראשית המילניום עם ויקי קנפו ולאחר מכן במחאת הדיור של דפני ליף כמו גם בחלק ממחאות בלפור וקפלן אני סבור שמדובר במחאה החשובה וההכרחית ביותר שקמה כאן מאז טבח השביעי באוקטובר וגם זו שבסופו של יום יכולה לשנות את תמונת המצב וההתייחסות הממשלתית כפי שכתבתי במאמר קודם שלי  https://shorturl.at/4hJ9Z  .

במשך השבועות הראשונים המחאה התרכזה בירושלים. בצדק מוחלט, לא רק בשל העובדה שהיא מכוונת לסמלי שלטון שלשמחתי עדיין מצויים בירושלים, אלא גם  משת סיבות מרכזיות אחרות, לפחות לדעתי.

האחת – ירושלים היא עיר המרכזת בתוכה קבוצות שונות ורבות של החברה הישראלית. היא אינה נתפסת כשמאלנית או קפלניסטית כמדינת תל אביב וגרורותיה והיא דווקא נתפסת עיר שרוב אזרחיה מצביעי מרכז וימינה, אם תרצו – המצביעים והתומכים ההדוקים ביותר של ראש ממשלת ישראל וחבריו לממשלה.

הסיבה השנייה – היתרון העצום של משמרת 101 או כפי שאני מעדיף לכנות אותה מחאת השקט העוצמתי של האמהות, היא בעובדה שאין מדובר במחאה מפלגתית (אל תגידו לי פוליטי כי בסוף הכל פוליטי ולמי ששכח זה בא מהמילה policy – מדיניות – אותה מדיניות ממשלתית שאנחנו מבקשים לשנות כדי להביא לעסקה להחזרת החטופות והחטופים הביתה.

מחאת השקט העוצמתי של האמהות מבוססת על המסר הפשוט שלפיו הפנייה לרגש האמהי, ללב של מקבלי ההחלטות בשילוב עם הגיון צרוף המבוסס על עובדות שהוכיחו את עצמן בחודשים האחרונים, מסר זה יכול להביא שינוי ממשי אם אכן יועבר כמו שצריך ועל הדרכים בהם ניתן לעשות זאת כתבתי כאמור במאמר הקודם.

חשוב לזכור. לשבת על הכביש בתל אביב זה חשוב כי זה מביא הרבה קהל אבל זה לא שונה ולא ייחודי מכל מחאה אחרת שמתקיימת בעיר בשנה האחרונה בטח לא מחאות המובלות על ידי ארגונים שהמסר המרכזי שלהם הוא הדרישה להחלפת הממשלה, העמדה לדין של העומדים בראשה ועל הדרך גם "בואו ונחזיר את החטופים".

תל אביב, או שמא הגיע הזמן לקרוא לה מדינת תל אביב, היא עיר בעייתית מאד בעיני לקיום משמרת 101. היא מאד הומוגנית בקהל המפגינים שלה, הם נתפסים בעיני עצמם ובעיני הציבור הרחב כפריווילגים לבנים המחזיקים בדעות מרכז שמאל ואשר הם חדורים בשינאת המנהיג העומד בראש הממשלה והם מבקשים להסירו מתפקידו בכל מחיר. (במאמר מוסגר אשאל מה יקרה אם חס וחלילה בית המשפט המחוזי בירושלים יזכה את ראש הממשלה ואם הערעורים לבגצ ידחו – מה יגידו אז שוחרי הדמוקרטיה).

בשבוע שעבר הודיעו בקבוצות הוואצפ של משמרת 101 כי ביום שישי המחאה תהייה באופן חד פעמי בתל אביב. "אנחנו רוצים לראות איך זה יהיה" בהודעות שנשלחו בשישי בצהריים כבר נקבע כי בירושלים המחאות יתקיימו רק בימי שני ורביעי וכי בימי שישי המחאה תתקיים כל פעם במקום אחר בארץ.

לטעמי בהודעה זו הונחה אבן הפינה לסיכולה של משמרת 101 והטמעתה במחאת קפלן והארגונים הדוגלים באלימות  – בין אם פיזית ובין אם מילולית – כן כן. משליכי פצצות התאורה בקיסריה גרמו נזק אדיר לדעתי למאבק להחזרת החטופים כל עוד לא יתקיים הבידול המלא בין המחאה לבין דורשי החלפתה של הממשלה.

ביום שישי נסעתי לתל אביב. מודה שלא לגמרי תכננתי להגיע למחאה בעיקר לאחר שיום ויומיים קודם לכן העזתי להביע את דעתי בקבוצת הדיונים של המשמרת והתגובות שקיבלתי נעו בין "יש לנו שיקולים אסטרטגיים וטקטיים שונים" (בלי להסביר אותם כמובן) לבין "תפסיק להעביר ביקורת אתה פוגע במחאה" ועד "לכל אחד מותר להגיד מה שהוא רוצה רק להיות מנומס". נדמה לי שהייתי מאד מנומס למעט פעם אחת שנשברתי כשאחת הפעילות ביקשה ממני "להפסיק עם הביקורת, זה לא מתאים".

הכביש שליד בית ז'בוטינסקי בתל אביב, מקום מושבה של תנועת הליכוד היה מפוצץ. לא התפלאתי זה היה די צפוי. זה ממש קל לתושבות מדינת תל אביב לקפוץ ביום שישי לשעה או שעתיים בין הקניות והסידורים כדי להגיד שלום לחברות שלהן, בעיקר כשמדובר ביום שמשי עם מזג אויר נפלא. במקום ללכת לירקון או לפארק רמת גן או אפילו לשפת היום קפצנו לרחוב המלך ג'ורג' להגיד שלום וגם להסתכל על הכלבים שהגיעו לאימוץ בגן מאיר הסמוך.

הכמות הגדולה שהגיעה "שיחקה" לידי המארגנים שמעכשיו יוכלו להגיד שתל אביב זה מקום נפלא להגברת והדהוד המסר של מחאת השקט העוצמתי של האמהות. אני סבור שהמצב בדיוק הפוך.

שבוע קודם לכן, ביום שישי התקיימה המחאה ברחוב עזה בירושלים. במשך שעות ארוכות נחסם אחד מהצמתים החשובים בעיר. באותו יום שישי הגיעו למקום אלפי נשים מירושלים ומרחבי הארץ כולה. כמי שמסתובב בעיר הבירה ומתעד את המתרחש בה ואת אנשיה ומבקריה במשך שנים רבות למדתי לזהות את הנציגים של הקבוצות השונות החיים בה.

באותו יום שישי בירושלים הגיעו לרחוב עזה הדמויות הקבועות אותן התרגלתי לראות בשלושת השבועות שקדמו לכך אך גם רבות אחרות. הגיעו נשים מהקהילה של משפחת גולדברג-פולין, ברובן נשים דתיות שהסיכוי לראות אותן בתל אביב נמוך לדעתי, היו גם מעט נשים חרדיות אבל מעט יותר כאלה שאני מכיר והמשתייכות לכיפות הסגורות, לציונות הדתית אלה שברצותם יכולים להשפיע על מתנגדי העסקה שעם חלקם הן חולקות יצוע.

רחוב עזה היה מלא בנשים ומעט גברים גם, המשטרה הזיזה שוב ושוב את המחסומים כדי לפנות מקום לנשים נוספות שהגיעו. עובדה זו מוכיחה מבחינתי דבר אחד מרכזי וחשוב – יום שישי הינו יום קריטי למחאה, הוא קריטי למחאת השקט העוצמתי של האמהות (משמרת 101) ובהחלט אפשר להביא אליו בכל שבוע אלפי נשים מכל הארץ.

איך זה יסתדר עם הרצון לקיים משמרות גם באמצע השבוע? די בקלות. בימים שני ורביעי המחאה חייבת להסתמך בעיקר על נשים ירושלמיות עם עוד אוטובוס או שניים שיגיעו בצורה מאורגנת וקבוצתית ממקומות אחרים בארץ. ביום שישי המשקל חייב להיות ברחוב עזה. כמו שהתרגלנו למחאת קפלן במוצ"ש ולצעדת חטופים מכיכר ציון לכיכר פריז במוצ"ש בירושלים, כך אני משוכנע מעבר לכל ספק שאם המחאה תמותג כמחאה ירושלמית הנשים יגיעו.

ולנשים שפגשתי בתל אביב וגם לכאלה שהתכתבו איתי וטענו, בכתב או בעל פה כי "קשה לנו לעלות לירושלים" או "זה לא ממש נוח לנו", אגיד את הדבר הבא. תפסיקו עם הפינוק. תפסיקו עם התפיסה שקיימת כאן רק מדינת תל אביב וכל השאר הוא גרורה לא רלוונטית. תתפסו את עצמכן עם בני ובנות הזוג, עם הילדים והנכדים וסעו לירושלים ביום שישי, על הדרך גם תבקרו בעיר היפה הזו שבהחלט יש מה לעשות בה.

ולמארגני משמרת 101 אוסיף ואגיד כי כמו שצעירי משפחות החטופות והחטופים הולכות ומספרות את סיפורן בקרב קהלים שונים בחברה הישראלית זה בדיוק מה שאתם צריכים לעשות כהכנה וכהזמנה למשמרות שמתקיימות בימי שני, רביעי ושישי בירושלים. תנסו אותי, תראו שירושלים ביום שישי תהייה מלאה במפגינות. רחוב עזה יהיה סגור שעות ארוכות וברגע שגם תתחילו לדבר עם נשות חברי הכנסת והשרים, ברגע שתפנו את הקריאה ללב האבן של אשת ראש הממשלה, אני משוכנע שהוא יסדק וימס ואז בארוחת שישי היא ובעלה ראש הממשלה יתחילו להפנים את מה שאמרה דבורה לשם, סבתה של רומי גונן "ביבי, כשתחזיר אותם הביתה כל הקרדיט יהיה שלך".

לצפייה בגלריית התמונות : https://ranmelamed.smugmug.com/Shift-101

כתיבת תגובה