אסור למסמס את המחאה הכי חשובה כאן המונהגת  על ידי נשים ושקט

לפני תשעה שבועות לערך התקיימה בירושלים משמרת 101 הראשונה. הפעם הראשונה שאמהות של חטופות וחטופים הגיעו לירושלים ואיתן מאות רבות של נשים מכל רחבי הארץ כדי לקרוא לראש הממשלה, לשרים ולחברי הכנסת לקום, לאזור אומץ להתפכח מאשליות תמונת הניצחון ולעשות במהירות עסקה שתחזיר את 101 (אז) החטופים הביתה.

מאז ובמשך השבועות הארוכים התקיימו עשרות משמרות מחאה, רובן בירושלים. שלוש פעמים בשבוע. עקרונות המשמרת די פשוטים אך מאד מאד ברורים ועקביים והצלחתה הגדולה, שעוד קשה לשים עליה את האצבע היא בהמשכיותה.

העקרון הראשון – שקט. מדובר במחאה חרישית, ללא שלטים, ללא צעקות, ללא קריאות מחאה

העקרון השני – נשים. מדובר במיזם נשים מהמעלה הראשונה. נכון, לאט לאט מצטרפים אליו קצת בני המין השני וילדים אקטיביסטים ממילא מגיעים אליו יחד עם אמותיהן אבל מדובר במהלך שמובל ומונהג על ידי אמהות החטופות

העקרון השלישי – חסימת צירי גישה חשובים. משמרות המחאה מתקיימות בד"כ במקומות המוגדרים כסמלי שלטון או ככאלה שבהם מתגוררים נבחרי העם. כך ניתן להגיע אליהם באופן ישיר ושקט אשר יכול לייצר, בסופו של דבר שיח אמיתי

אבל יותר מכך – הוא מגיע אל משפחותיהם וחבריהם של הנבחרים, אל נשותיהם ואפילו ילדיהם כדי להסביר להם שהאחריות על החזרת החטופים הביתה מונחת על כתפי הנבחרים,  אלו שהם הולכים לישון איתם כל ערב, אלו שהם יושבים לאכול איתם את ארוחת השישי או להדליק איתם יחד את נרות החנוכה.

העקרון הרביעי – המשכיות. אחד מהעקרונות הכי חשובים. זה לא מספיק לעשות את זה פעם או פעמיים או אפילו עשרים פעמים. 3 פעמים בשבוע כפול 9 שבועות זה כמעט 30 משמרות. וזה חייב להמשיך עוד ועוד.  מדובר על המשכיות של משמרות, המשכיות של אורך המשמרת ושל מיקומה.

ואחרי שתיארנו את העקרונות הללו צריך לבדוק איך זה מתבצע בשטח. האמת היא שזה די מדהים. המחוייבות גדולה. הולכת וגדלה אפילו. במשך השבועות הראשונים המחאה התרכזה בירושלים. בצדק מוחלט, לא רק בשל העובדה שהיא מכוונת לסמלי שלטון שלשמחתי עדיין מצויים בירושלים, אלא גם  משת סיבות מרכזיות אחרות, לפחות לדעתי.

האחת – ירושלים היא עיר המרכזת בתוכה קבוצות שונות ורבות של החברה הישראלית. היא אינה נתפסת כשמאלנית או קפלניסטית כמדינת תל אביב וגרורותיה והיא דווקא נתפסת עיר שרוב אזרחיה מצביעי מרכז וימינה, אם תרצו – המצביעים והתומכים ההדוקים ביותר של ראש ממשלת ישראל וחבריו לממשלה.

הסיבה השנייה – היתרון העצום של משמרת 101 או כפי שאני מעדיף לכנות אותה מחאת השקט העוצמתי של האמהות, היא בעובדה שאין מדובר במחאה מפלגתית (אל תגידו לי פוליטי כי בסוף הכל פוליטי ולמי ששכח זה בא מהמילה policy – מדיניות – אותה מדיניות ממשלתית שאנחנו מבקשים לשנות כדי להביא לעסקה להחזרת החטופות והחטופים הביתה.

מחאת השקט העוצמתי של האמהות מבוססת על המסר הפשוט שלפיו הפנייה לרגש האמהי, ללב של מקבלי ההחלטות בשילוב עם הגיון צרוף המבוסס על עובדות שהוכיחו את עצמן בחודשים האחרונים, מסר זה יכול להביא שינוי ממשי אם אכן יועבר כמו שצריך ועל הדרכים בהם ניתן לעשות זאת כתבתי כאמור במאמר הקודם.

לפני מספר שבועות, כשהמארגנים החליטו לקיים את משמרת יום השישי, זו הגדולה ביותר בשבוע, דווקא בתל אביב, כתבתי מאמר ראשון בנושא. "חשוב לזכור", כתבתי בו כי "לשבת על הכביש בתל אביב זה חשוב כי זה מביא הרבה קהל אבל זה לא שונה ולא ייחודי מכל מחאה אחרת שמתקיימת בעיר בשנה האחרונה בטח לא מחאות המובלות על ידי ארגונים שהמסר המרכזי שלהם הוא הדרישה להחלפת הממשלה, העמדה לדין של העומדים בראשה ועל הדרך גם "בואו ונחזיר את החטופים".

המאמר שלי אז התפרסם, היו, כך הסתבר לי, לא מעט אנשים שקראו אותו וחלקם אפילו הסכים עם הנאמר בו, אבל זה לא שינה, מסתבר את עמדת המארגנים, הם לצערי עושים בדיוק את אותה הטעות שתמסמס את המחאה הכי חשובה שהיתה כאן בשנים האחרונות.

בשבוע שעבר התקיימה משמרת יום שישי בחיפה, נסעתי לעיר לה אני קורא ירושלים עם ים ביום חורף סוער מאד, למרגלות המושבה הגרמנית בעיר, אל מול הגנים הבאהיים, הגיעו מאות נשים. גם המשטרה הגיעה וגם המבול. הנשים עמדו בגבורה במשך שעה ארוכה בגשם השוטף עד שהחליטו לשנות מיקום להמשיך את המחאה במקום מוגן, מפני הטיפות כמובן. רבים ראו במשמרת הזו הצלחה. לצערי הרב ראיתי בה כישלון בכל הפרמטרים למעט הפרמטר של משיכת קהל אוהדות. אבל אוהדות שמוכנות להפגין רק ליד הבית, בנוחות מקסימלית, גם אם מדובר ביום גשם. בשבילו הרי לא צריך לנסוע כ-120 ק"מ, לחצות את מחסום שער הגיא ולהגיע לעיר הבירה.

מכל שאר הבחינות, המשמרת הזו לא עמדה בעקרונות הבסיסיים של המחאה, גם לא משמרות קטנות דומות שהתקיימו באותו יום ביישובים אחרים ברחבי הארץ. אמרו לי שאם לא יהיו משמרות ברחבי הארץ זה לא אומר שבירושלים יהיו הרבה אנשים. אני חולק על הנחה זו. אני סבור שבימי שישי ירושלים, במיוחד רחוב עזה יכול להיות מלא במפגינות. מצומת מטודלה ועד רחוב בלפור. אני מאמין שבעבודה הסברתית נכונה אשר תמקד את המשמרת בירושלים בימי שישי ככזו שנתמכת על ידי הלא ירושלמים היא תוכל להביא לכאן כמויות אדירות של מפגינות, את ימים שני ורביעי אני מציע, כפי שהצעתי עבר להמשיך בכח מצומצם יותר, המבוסס על התומכות הירושלמיות, מאות בודדות המספיקות לחסום צומת מרכזית.

אבל הבעייה היא לא רק בפיזור מוקדי המשמרת ברחבי הארץ. הבעייה היותר גדולה לדעתי היא במיקומן של המשמרות. זו ממש לא חוכמה לשבת בכיכר ציבורית ברמת גן. זה מאד מחמם את הלב ואת האגו על השותפות במאבק אבל אין לזה כל השפעה על חוסנה, חוזקה והשפעתה של המשמרת על הקהל הרלוונטי בעיקר, ותזכרו את זה, שלא מדובר במחאה שמניפה שלטים, כורזת קריאות ומפעילה כח נגד שוטרים. זה אומר שמי שלא ניגש לשאול על מה המחאה, פשוט לא יודע, הוא עובר לידה וממשיך הלאה.

אם למשל היו מקיימים את משמרות המחאה ליד בתי שרים וחברי כנסת, למשל ליד ביתו של שר המשפטים במודיעין או שרת התחבורה בראש העין או במקומות בהם יושבים נבחרי הציבור, ניחא, לקיים משמרת שקטה שאמורה לחדור עמוק לליבותיהם של הנבחרים ובני משפחותיהם בלי להיות ליד הבית שלהם או מקום עבודתם, זה פספוס גדול. הכי גדול שאפשר.

במאמרי לפני יותר מחוש כתבתי כי "לטעמי, בפיזור המשמרות בצורה הנוכחית, הונחה אבן הפינה לסיכולה של משמרת 101 והטמעתה במחאת קפלן והארגונים הדוגלים באלימות  – בין אם פיזית ובין אם מילולית – כן כן. משליכי פצצות התאורה בקיסריה גרמו נזק אדיר לדעתי למאבק להחזרת החטופים כל עוד לא יתקיים הבידול המלא בין המחאה לבין דורשי החלפתה של הממשלה.

אני סבור שלעקרונות הבסיס של המחאה חייבים להוסיף את המילה ירושלים. ולהדגיש בתוכה את המילים, סמלי שלטון ונבחרי ציבור וכן את המילים לחסום את דרכי הגישה. אף שוטר לא יעז למשוך בכח אם שביתה חטופה ושהיא יושבת בשקט על כביש קר בצומת מרכזי ככל שיהיה בירושלים ליד ביתו של ראש הממשלה.

אני שומע שוב ושוב את המילים "קשה לנו לעלות לירושלים" או "זה לא ממש נוח לנו". תפסיקו להתפנק, ללירי, נעמה, דניאלה, קרינה ואגם קשה יותר. ל-99 החטופות והחטופים קשה הרבה יותר מכל מסע של כמה שעות שתעשו אחת לשבוע לירושלים, ממילא אחרי כמה שעות ישיבה על הקרקע תלכו להתפנק לכן באיזה קפה טוב באחד מבתי הקפה בעיר, חלקם הלא מבוטל פתוח גם בשבת.

ואסיים במילה למארגנות, אם חסרים לכם מקומות רלוונטים בירושלים אשמח לתת רשימה, אם אתן מתקשות להכין רשימה טובה של מקומות לקיום המשמרת בערים שונות בארץ, אשמח לסייע אבל תזכרו דבר אחד חשוב. בסוף ההצבעה היא בכנסת, בירושלים, בסוף הנבחרים וסמלי השלטון מגיעים לעיר הניצבת על ההר. את ההר הזה חייבים להרעיד ואין טוב יותר משקט של מאות ואלפי נשים היושבות שעות ארוכות על הכביש כדי להרעיד אותו.