הגיע הזמן לאסטרטגיה חדשה של מחאה

אומרים שמלחמה זה דבר מאד רווחי, צודקים, אז בואו נשנה את המשווה, בואו נהפוך את המלחמה למשהו הפסדי מבחינה כלכלית.

האם חסימת צירים והפגנות באמת משפיעות על מקבלי ההחלטות?

אולי צריך לחשב מסלול מחדש?

כשאני, שיש לי קצת קילומטרג' בנושא של מחאות, הפגנות, קהילות, הנעה לפעולה, מנסה לחשוב על מה עוד אפשר לעשות כדי

לגרום לממשלת הכישלון והחידלון לעשות פעולה שתביא את החטופים הביתה אני מודה שאני נמצא במצוקה.

מצד אחד אני מרגיש שהפעולות שנעשות עד עכשיו לא ממש משיגות את מטרתן, מצד שני יש לי מחשבות על מה אפשר לעשות אבל הבעייה עם הרעיונות הללו

שההשפעה שלהם לא מיידית. ואנחנו צריכים פעולות מיידיות שיובילו להחלטות מיידיות.

לפני הכל בואו ונשים את העובדות על השולחן – מחאת המונים אין ממש וגם זו שקיימת לא ממש משפיעה על ראש הממשלה והבובות שלו. היא כן נותנת רוח גבית וחיבוק חזק של תמיכה למשפחות

החטופים וגם לחטופים עצמם שכבר ידוע שהם נחשפים, לפחות חלקם לחלקי מידע על המתרחש בעניינם בישראל.

גם המרי האזרחי לא ממש מצליח – כי הרי מרד מיסים אין כאן, שיירות של מכוניות שחוסמות צירים – לא ממש קיימות ואפילו סגירת איילון או רחובות בירושלים כבר הפכו למשהו שהציבור מצליח להכיל

אותו ולהתמודד עמו.

אז מה כן אפשר לעשות – אם נצא מתוך נקודת הנחה, שעכשיו אחרי שהתמונות המזעזעות של אביתר ורום נחשפו והעולם כולו יודע מה באמת קורה עם החטופים – יש סוג של תקווה כי האינטרס החמאסי הוא להשאיר את החטופים בחיים ולכן הוא ישפר את מצבם התזונתי – מה (וסליחה על הדברים אם הם נשמעים כחוסר רגישות אבל הם ממש לא) שישמור עליהם בחיים ויתן זמן לפתח מחאה אפקטיבית.

ומכאן לרעיון הבסיסי שלי – שאני מודה שחלקו התבהר לי כאשר הסתיימה עצרת המחאה בכיכר הבימה לפני כשבועיים. בדרך חזרה לכיוון תחנת הרכבת נדהמתי לראות שמטרים ספורים מהרחבה בה עשרות אלפי ישראלים קראו להחזיר את החטופים הביתה היו בתי קפה וברים מלאים בחוגגים כאילו אין מחר, זה הזכיר לי הפגנות בבלפור או ברחוב עזה בירושלים שלאחריהן הלכו המפגינים "להוריד" איזה יין/בירה/ויסקי בבר היין הסמוך או להתעלק על שניצל עגל במסעדה הנחשבת הנמצאת קרוב למרכז ההפגנה.

אם 80 אחוזים מהציבור הישראלי תומך בעסקה כוללת וסיום המלחמה צריך לגרום לו להפעיל את כלי הנשק האפקטיביים שיש לו אל מול הממשלה האטומה ואני מדבר על הנשק הכלכלי.

הדבר שהכי מפחיד ממשלה, בעיקר בעיתות משבר ובעיקר בתקופת מלחמה זה שהכלכלה תקרוס, שלא יהיו מיסים, שהגרעון יגדל, שהצריכה תקטן.

אנחנו חייבים לתת לו בדיוק את מה שמפחיד אותו.

תארו לכם שלפחות 50 אחוז מהציבור התומך בעסקה להחזרת החטופים יקטין באופן מיידי את הוצאותיו ב-20% מה המשמעות הנגזרת מכך מבחינת ההתנהלות הכלכלית של המשק.

תחשבו על מה יקרה אם האזרחים שטוענים שהם מוכנים לעשות הרבה כדי שהחטופים יחזרו הביתה יודיעו כי הם מבטלים/מקפיאים את החופשה השנתית שלהם – בארץ או בחו"ל, מבטלים את הטיסות, את בתי המלון, את הרכישות באינטרנט ובחנויות בשדה התעופה

מה יקרה אם ציבור גדול יודיע שמעכשיו הוא מפסיק לנסוע ברכב לפחות יום אחד בשבוע, קונה פחות דלק, משתמש בפחות חשמל, מכניס את הרכב פחות למוסכים.

מה יקרה אם ציבור גדול יגיד כי כתמיכה בחטופים הוא מקפיא בשלב זה חתונות, חגיגות בר/בת מצווה ושאר ארועים גדולים

מה יקרה אם בקניות יום השישי – ציבור גדול של קונים פשוט יקנה קצת פחות – 20% פחות, מעבר לעובדה שזו אחלה דרך לעשות סדר פיננסי חדש במשק הבית הרי שבסופו של דבר הטייקונים הגדולים יפסידו כסף. חברות כרטיסי האשראי והבנקים יעבירו פחות כסף בו הם יכולים לעשות שימוש ורווח והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה תדווח על ירידה בשימוש בכרטיסי אשראי מה שיכול להביא את המשק למיתון – מפחיד לאללה.

אבל לא רק זה – פחות קניות זה פחות מע"מ שנכנס באופן מיידי לקופת האוצר, בסוף זה פחות מיסים ופחות תשלומים – ואז איך בדיוק הממשלה תממן את הוצאותיה? ובכלל בואו ונהייה ממש בוטים וננסה לחשוב מיהם בעלי העסקים שהכי יפגעו מהקטנת הרכישות – האם יתכן שחלקם הוא הבייס של ראש הממשלה וחבריו? ומה הם יעשו אז כשהכיס יתחיל לדבר? אומרים שמלחמה זה דבר מאד רווחי, צודקים, אז בואו נשנה את המשווה, בואו נהפוך את המלחמה למשהו הפסדי מבחינה כלכלית.