בשבוע שעבר היתה סערה קטנה. פוליטיקאים יצאו, בצדק רב, נגד קמפיין של החרדים בו נראו תמונות של תלמידי ישיבות עם הכיתוב "חטוף" וזאת תוך שהם מעתיקים את הקו העיצובי והגרפי של תמונות החטופים לעזה.
כאמור, כל מי שיצא נגד הקמפיין הזה עשה זאת בצדק גמור אבל מולו היה בשבועות האחרונים קמפיין נוסף שנגדו דווקא הפוליטיקאים, אלה מהאופוזיציה כמובן, לא יצאו, לא התנגדו, הפוך, הם אימצו אותו לליבם. אני מדבר על הקמפיין לשחרור פעילי המחאה שנעצרו בחשד לשריפת פחים ורכב ליד בית ראש הממשלה בירושלים. חלק מהמסרים והססמאות שבלטו בהפגנות שהתקיימו ליד בתי המעצר במגרש הרוסים ובכלא ניצן עסקו בחיבור של "גיבורי המחאה" לחטופים ששבו מעזה בבחינת "הצלחנו לשחרר אותם ועכשיו נשחרר את הגיבורים שנלחמו עבורם". מוסר כפול כבר אמרנו? וזו רק ההתחלה.
הדברים שלהלן לא יעסקו באשמתם של "עצורי הפחים". אפילו לא בתנאי מעצרם הבלתי נסבלים והעובדה שככל הנראה מעצרם נעשה כעונש מקדים לכתב האישום שיוגש/לא יוגש לחלקם או כולם. עובדה ידועה היא כי מעצר ימים, מעצר עד החלטה אחרת ומעצר עד תום ההליכים הינם כלים שאמורים היו לסייע לתביעה להגיש כתבי אישום ובה בעת למנוע מהחשובים שיבוש הליכי חקירה, פגיעה בעצמם או פגיעה בציבור אך בפועל הפכו לסוג של עונש הבא לפגוע בנפשו ובגופו של החשוד בעיקר אם זו הפעם הראשונה שהוא נקלע לסיטואציה בה החשד נגדו כה גדול כאשר רשויות האכיפה מבקשות את מעצרו.
פעילי המחאה, שחלקם משתמשים ב"עצורי הפחים", ככלי, לגיטימי יותר ופחות, כדי לקדם את עצמם במסגרת הריצה המתוכננת שלהם לכנסת בבחירות שיתקיימו מתי שהוא בין יוני לאוק 2026, בחרו להשתמש בכמה מסרים כדי לקדם את דרישתם לשחרר ממעצר את החשודים בשריפת הפחים:
צריך להתייחס אליהם בתור גיבורים ולא בתור פושעים ופורעי חוק
הם עשו הרבה ימי מילואים
מדובר באנשים נורמטיביים ללא עבר פלילי
בשביעי באוקטובר הם נסעו לדרום להציל ישראלים מהטבח
הם נלחמו כדי להחזיר את החטופים הביתה
הם עסקו בסיוע אזרחי למשפחות החטופים בשנתיים האחרונות
הם הקדישו את זמנם למחאה להחזרת החטופים ולכן מעשיהם הינם מעשים נורמטיביים
תראו את החרדים – הם שורפים פחים כל הזמן והמשטרה לא עושה להם דבר ולכן מדובר באכיפה בררנית
משפחות החטופים תומכים בהם ולכן צריך לתת משקל גדול לדרישת המשפחות לשחרור החשובים
הם נמצאים במעצר כבר הרבה מאד זמן והם לא מהווים סכנה.
שריפת פחים היא כלי לגיטימי במחאה בעיקר כשמדובר במחאה להחזרת חטופים הביתה.
מדובר במעצר לא חוקי
גם לחסום כבישים זו פעולה לא חוקית
הפעילות בשבועות האחרונים, בעיקר מרגע שהחטופים החיים חזרו הביתה הפכה להיות הרבה יותר מסיבית מאשר ההפגנות והמחאות למען החזרת החטופים החללים. לרגע נדמה כי שחרור החטופים החללים הפך להיות משימה משנית לשחרור ארבעה פעילים אשר, לפחות לפי הפרסומים השונים, שאני מודה שלא ראיתי מי שסתר אותם, מדובר בקבוצה שהתארגנה בצורה חשאית לבצע פעולת חבלה, שהשתמשה בהסוואה ובהונאה כדי לבצע פעולה אשר רמת המסוכנות שלה בעצם המקום בה התקיימה היתה ככל הנראה גבוהה – אני מניח שעל זה יענה בית המשפט בעת שהנושא יגיע לדיון באשמתם או בחפותם.
ברשותכם אנסה להתייחס לנקודות השונות במסרים שהובאו על ידי הפעילים המגינים על "עצורי הפחים", לא משום שאין לדעתי מקום לשחררם, נהפוך הוא, נדמה לי כפי שכתבתי קודם כי המעצר משמש כעונש מקדים ואינו עומד באף אחד מן הכללים המחייבים מעצר בין כותלי הכלא ולא שחרור מלא עד המשפט, שלא לדבר על חלופות מעצר מקובלות הקיימות במערכת האכיפה.
גיבורים – האם באמת מדובר בגיבורים? בחודשים האחרונים אנחנו שומעים חדשות לבקרים על המאבק שמנהלת הקואליציה נגד ארגוני המחאה, אחים לנשק למשל, אשר הקימו והפעילו ב-8 באוקטובר 2023 חמ"ל אזרחי מדהים באפקטיביות שלו במקום בו הממשלה קרסה ולא תפקדה, אך במקביל פעילי הארגון נהגו בכל מי שלא מסכים עם דעותיהם באלימות מילולית ולעיתים אף למעלה מזה, איימו ברצח על מי שטרח לבקש מהם, למשל, לא לחסום מדרכות כדי שאנשים עם מוגבלות ואמהות עם עגלות יוכלו להשתמש בהן ועוד. גיבורים? מבחינתי ממש לא. פעילי מחאה? בהחלט.
מילואימניקים – ככל הנראה מילת הקסם החדשה בלקסיקון הישראלי היא "מילואים" על הטיותיה השונות. "עשיתי הרבה מילואים", "אני עושה הרבה מילואים", "צריך להתחשב בי בגלל שאני מילואימניק". ובכן – האם השטות הזו רלוונטי לכל מילואימניק? האם היא כרטיס יציאה מכלא או אישור לעבור על החוק? האם מעבר לעובדה שהיא גורמת, שוב, בצדק, לממשלה להעניק הטבות שונות למי שמבצע את מה שהוא חייב ובעיקר מה שהוא מרגיש שחובתו לעשות, מגיע למילואימניקים דברים אחרים? צר לי, נדמה לי שיש זילות בשימוש במילה, כמו שאמרתי לפני שלושה שבועות לקצין המשטרה ששחרר מילואימניק מתנחל שניסה לפגוע בנשים במסגרת משמרת 101 ולאחר שעמדתי בדרכו הוא פשוט בחר לעצור את מכוניתו כשהגלגל הקדמי שלה עומד על כף רגלי.
אזרחים נורמטיביים – זו בהחלט אמירה נכונה, אבל לכמה זמן? אחרי העבירה הראשונה הם כבר לא נורמטיבים? או שאולי המחאה שהם עשו היא היא הנורמטיבית? או שאולי הם נורמטיבים כי עד עכשיו הם הצליחו לעבור על החוק בלי שפשוט תפסו אותם? מהו אדם נורמטיבי – מי שתורם מליוני שקלים שהוא מרויח על ידי כך שעשה פעולה פלילית זוהי נורמה מקובלת? נדמה לי שהמשפט הזה טוב אולי לשלב, אם יגיעו אליו, של גזר דין אבל בטח לא רלוונטית לנושא המעצר – לנושא המעצר רלוונטים 3 מבחנים אחרים – שיבוש הליכים, חשש לפגיעה בציבור, חשש לפגיעה עצמית.
הצילו נפשות ב-7 באוקטובר – אני מודה שהסעיף הזה מאד דומה לסעיף ה"מילואימניקים", אני למשל חושב שצריך לתת אות הוקרה מיוחד לאזרחים שנלחמו להציל אזרחים אחרים ב-7 באוקטובר. מגיע להם לא פחות מאשר לטראמפ ולמרים אדלסון – האם זה נותן להם כרטיס חופשי לבצע ולנרמל פעולות מחאה לא חוקיות? איני בטוח.
נלחמו להחזיר את החטופים – יותר ממליון ישראלים היו פעילים בשנתיים האחרונות להחזיר את החטופים הביתה. מה זה בדיוק אומר עליהם מלבד העובדה שצריך להסיר בפניהם את הכובע על הנחישות והמסירות שלהם – האם המאבק מאפשר לעשות כל פעולת מחאה? האם כל פעולת מחאה היא חוקית? האם יש פעולות שאפשר לגביהן לקבוע מדיניות אחרת? למשל אתם רוצים לשרוף פחים תעשו את זה במקומות שפחות מסכנים את שלום הציבור – אני למשל סבור שאם היו מציתים פחים בצומת "השעון" ליד הכנסת – הסאגה הזו לא היתה מתקיימת.
הם עזרו למשפחות החטופים ברמת הקיום היומיומית שלהם – נכון, כל הכבוד, הם לא היחידים, השאלה היחידה היא האם מגיע להם פרס בדמות היכולת לשרוף פחים ולסכן אזרחים בביתם בגלל שהם עזרו בשנתיים האחרונות למשפחות החטופים כמו רבים מאיתנו. איפה מעבירים את הגבול?
כל מעשה להחזרת החטופים הוא מעשה נורמטיבי – האמנם? אני בהחלט חושב שיש פעולות שאסור לעשות, שיש פעולות שגם אם רוצים לעשות אותם צריך לחשוב על המקום, על הזמן, על ההיקף. האם כל פעולה מקדישה את המטרה? אני חושב שבהחלט יש פעולות שמקדישות את המטרה גם אם הן לא עומדות בכללי החוק – אבל אם זה המצב לא צריך להסתתר מאחורי זקנים וכובעים, צריך לבוא בגאון ולהגיד, אנחנו מוכנים ללכת רחוק כדי להחזיר את הבנים והבנות הביתה.
תראו את החרדים למה להם מותר – אני בהחלט חושב שזו טענה לגיטימית אבל בואו רגע נפרק אותה. הטענה היא שמדובר באכיפה בררנית. למה בדיוק הכוונה, האם הכוונה שאת החרדים ששורפים פחים לא תופשים ולא מעמידים לדין לעומת "עצורי הפחים" או שאולי מדובר בכלל על שלב התביעה הכרעת וגזר הדין. או שאולי אנחנו רוצים שלא יאכפו את החוק על "עצורי הפחים" באותה צורה שאנחנו לא אוכפים אותו על החרדים. המשמעות היא שאנחנו מנרמלים את העבירה הזו לכולם – זו הכוונה?
אבל בואו נזכור דבר אחד לא פחות חשוב – החרדים שורפים פחים בשכונות שלהם. לא בשכונות אחרות – הזוהמה והלכלוך נשארים אצלם בשכונות, אחת הפעולות שאפשר לעשות מולם היא פשוט לא להחליף את הפחים השרופים בחדשים, להפסיק את נקיון האשפה בשכונות הללו – אני משוכנע שאז תתבצע אכיפה אזרחית פנימית של ראשי הקבוצות החרדיות והשריפות יפסקו או שמספרן יקטן מאד – מה עושים ששורפים פחים בשכונה "נורמטיבית" בירושלים? אגב, למה לא שורפים פחים בשכונות אחרות בארץ? באיזורים המכונים "מדינת תל אביב" למשל. אני מניח ששם זה קרוב מידי למשפחות ולחברים של פעילי המחאה, לעומת ירושלים, שבה מתקיים הפתגם "רחוק מהעין רחוק מהלב".
יש תמיכה של משפחות החטופים בעצורים – ומה רציתם שלא תהייה תמיכה? שיבואו משפחות ויגידו שהם מתנגדות לפעולות מחאה שכאלה? הרי מיד יקומו הנשמות הטובות ויקראו להן "כפויי טובה", הנסיון להציג את העצורים ככאלה שנתמכים על ידי משפחות החטופים – היא לא יותר מאשר ניצול לא הגון של המשפחות.
הם נמצאים במעצר כבר הרבה זמן והם לא מהווים סכנה – אני חושב שזו אחת הטענות, אולי היחידה, שהיא בעלת משמעות משפטית אמיתית. כמי שעבר על הפרוטוקולים של הדיונים תהיתי מדוע במשך זמן רב לא הוגשו עתירות לבית המשפט העליון, האם יתכן שזה היה בגלל העובדה שתסקירי המבחן לא היו מוכנים ושבלעדיהם אי אפשר להתקדם? האם עורכי הדין הבינו שאין דרך להתמודד עם הבירוקרטיה שמאריכה את לוחות הזמנים בדרך שפוגעת באזרחים וזאת עד שיתקנו את החוק ויבצעו אכיפה ופיקוח אמיתיים על מדיניות השימוש בבקשות להארכת מעצר, במהות השימוש והטלת סנקציות ארגוניות ואולי גם אישיות על מי שמקדם הארכות מעצר החורגות ממסגרות החוק. בהקשר הזה של תסקירי המבחן הגיע הזמן לבחון את דרך הפעולה הזו לעומק. מן המפורסמות הוא שמבצעי התסקירים מנסים "לסחוט" מהעצור בקשת סליחה על המעשה עליו הוא חשוד בו – מדובר בהתנהלות לא ראוייה אשר במקרים רבים אם העצור לא "משחק את המשחק", התסקיר בעניינו יהיה תסקיר שלילי דבר שישפיע באופן משמעותי על זכותו להשתחרר ממעצר בכלל או לחלופת מעצר.
אני מניח שזו הסיבה המרכזית שלא הוגש ערר על המעצר לבית המשפט העליון באשר הוא היה נדחה באופן מיידי וזאת בנימוק שטרם בשלו התנאים לדון בו.
שריפת פחים היא כלי לגיטימי – נדמה לי שהגיע הזמן לתקן את חוק העונשין לגבי מחאות רחוב והמותר והאסור בהן. כיום המדיניות נשענת ברובה על פסיקות בית משפט. אולי הגיע הזמן להכין רשימה עדכנית של מותר ואסור, של מרחקים מותרים, של זמנים מקובלים לביצוע פעולות, של פעולות ליד משרדי ממשלה וגופים ציבוריים אל מול בתי הנבחרים, מוסדות פרטיים הפועלים בפיקוח המדינה כמו בנקים, חברות ביטוח ואחרים. ככל שכרגע "שריפת פחים" הינה מוגדרת כפעולה לא חוקית הרי שמדיניות האכיפה נקבעת על ידי מערכת האכיפה והעומד בראשה ומערכת בתי המשפט, בשעה שנאשמים מגיעים אליה. הגיע הזמן לכוון את המחאה נגד המדיניות. נגד השר הקובע אותה אך לזכור שיהיה צורך לשנות ולעדכן אותה כשהשר יתחלף.
מדובר במעצר לא חוקי – אסיים בנקודה זו את הניתוח הבסיסי ומעט פשטני שלי. אין לי ספק שמעצרם של "שורפי הפחים" אינו חוקי. הוא אינו חוקי לא בשל העובדה שהעצורים אשמים או אפילו הודו במעשה שבו הם נחשדים אלא פשוט, כפי שכתבתי קודם, מדובר בניצול ציני, לא ראוי ואם תרצו לא חוקי של רשויות החוק במדינת ישראל – משטרה ופרקליטות – את החוק תוך שהן דורסות את כוונתו ברגל גסה כשהן מקבלות גושפנקא משופטי המעצר שרובם פועלים כמעט כמו חותמת גומי. הרי ברגע שהוגשו כתבי אישום שאלת השיבוש יורדת מעל הפרק כמו גם שאלת הפגיעה העצמית שכלל אינה רלוונטית. נשארת רק שאלת המסוכנות הציבורית והרי ברור שאם הפעילים עשו את שעשו כדי לשחרר את החטופים שחזרו, לשמחת כולנו הביתה, לפני כמעט שלושה שבועות – אין שום סיבה להמשיך ולהשאיר אותם במעצר אלא אם הפרקליטות רוצה לדרוש מעצר עד תום ההליכים מה שנדמה לי שאפילו היא מבינה שאין לו בסיס חוקי.
לסיכומו של דבר אגיד כך. "עצורי הפחים", אינם גיבורי ישראל ולא מגיע להם פרס על הפעולה הלא חוקית שעשו, אם עשו אותה כמובן. שריפת פחים היא עדיין עבירה על החוק ואכן קיימת אכיפה בררנית והשאלה היא איך פותרים אותה – האם מנרמלים את העבירה ואז כל פעיל מחאה יוכל לעשות אותה או שאולי שמדובר רק באכיפה הנוגעת לשלבי גזר הדין והעונש.
האם צריך לשחרר אותם מהמעצר? לדעתי כן, האם המחאה לטובתם והמסרים בהם היא משתמשת הינה מחאה צודקת וראוייה – במקרה הזה אני סבור שהמחאה צודקת אך המסרים שהיא מעבירה שגויים והנזק שהם גורמים עולה לאין ערוך על התועלת.
המאמר נכתב לפני שבית המשפט החליט לשחרר את העצורים למעצר בית.
ומשפט אחרון ממש. ומה הייתם אומרים אם חס וחלילה, בעקבות הפעולה, לא היה נשרף רכב של אזרח אלא היה נגרמת פגיעה בנפש?
Social Traveller - מבט אישי על הישראלים 