כשפרש מנכ"ל סלקום, עמוס שפירא מתפקידו, אחת מהצהרותיו הראשונות היתה שיש להפחית את שכר המנהלים הבכירים. כבר אז הסתובבו שמועות על גובה השכר שקיבל במהלך שנות כהונתו בסלקום. השבוע פורסם כי סלקום חוותה בשנת 2011 קיטון משמעותי ברווחיה, באותה נשימה ממש נכתב כי בשש שנות כהונתו לקח שפירא הבית 50 מליון ש"ח. למה הוא לא הלין על גובה שכרו בעת היה מנכ"ל מכהן? למה הוא לא טרח והפחית את שכרו פשוט בשביל לתת דוגמא למאות המנהלים הבכירים ששתו את דבריו בצמא בכל פורום כלכלי בו דיבר.
לפני שבוע אישרה ממשלת ישראל את המלצות ועדת נאמן בנושא שכר הבכירים. אני חושב שמדובר בהמלצות פרווה למדי. חובת התייעצות, חובת אישור, חובת פרסום. בסופו של יום, הדירקטוריון יחליט ויאשר, כי כך הוא פועל. באותה נשימה ממש הובאו לאישור ועדת הכספים של הכנסת עדכונים ותוספות לתנאי ההעסקה של שרי הממשלה וכל אותם נספחים הנלווים אליהם, יו"ר ועדת הכספים, ח"כ משה גפני, אמנם הצליח לעדן מעט את הדרישות המופרזות של השרים, אבל רק במעט.
אני סבור שאפשר גם אחרת. הממשלה שלנו בעצם לא צריכה להגביל את שכר הבכירים. היא רק צריכה לקבוע בחקיקה שחברות שהמנהלים שלהם משתכרים מעל לסכום מסויים, או שהפער בין השכר של המנהלים לשכר הנמוך ביותר בחברה גבוה מסכום מסויים, פשוט לא יוכלו לעבוד עם המדינה. החברות הללו לא יוכלו לגשת למכרזים של המדינה. הן לא תוכלנה להתמודד במכרזים של חברות ממשלתיות, של בנק ישראל. ויותר מזה. לא רק החברות. גם הבעלים שלהם לא יוכלו לגשת באמצעות חברות אחרות שלהם. בקיצור. פשוט לסגור את הברז הממשלתי.
תארו לכם שחברת סלולר לא תוכל להתקשר בהסכם עם הממשלה לספק לעובדי השירות הציבורי מכשירי טלפון סלולריים. תארו לכם שחברת מחשבים גדולה לא תוכל יותר לספק תוכנות ומערכות הפעלה. שחברת מחשבים אחרת לא תוכל לספק מחשבים וחומרה. שאותן חברות לא יוכלו לעבוד עם חברת החשמל, או התעשייה האוירית. שלא יוכלו לבנות עבור משרד הביטחון או משרד התשתיות הלאומיות.
איך עושים את זה? מתקנים כמה חוקים. למשל חוק חובת המכרזים. הצעת חוק כזו הוכנה לפני מספר שבועות על ידי עמותת "ידיד" והונחה על שולחן הכנסת על ידי ח"כ איתן כבל. בדרך שכזו אין התערבות ממשלתית בשכר שמרויחים הבכירים. שירויחו כמה שהם רוצים, שיהיה להם לבריאות, אבל שידעו שלשכר השערורייתי שלהם יש גם השלכות כלכליות. ושיזכרו שצמצום פערים כלכליים וחברתיים הוא חלק מהאחריות החברתית.
אגב, ועדת השרים לחקיקה, החליטה, כצפוי, לא לתמוך בהצעת החוק. למה שהממשלה לא תהייה החלוץ לפני המחנה, למה שהממשלה לא תהייה הלפיד העובר לפני המחנה? נו באמת, הצחקתם אותי.
ולסיכום. את עמוס שפירא, הנחשב, בעיני רבים, לאחד מהמנהלים הטובים במשק, שמעתי לאחרונה בכנס בנושא שוויון הזדמנויות בעבודה שקיים משרד התמ"ת. בעת שעל הבמה נשא דברים נציג המגזר החרדי שהסביר שהחרדים רוצים לעבוד ואף פועלים כדי להשתלב בשוק העבודה ראיתי את שפירא קופץ מכסאו וצועק לדובר כי הגיע הזמן שהחרדים יצאו לעבוד ושהוא, שפירא, מוכן לפתוח בשבילו עמותה שתקדם את העסקתם ברגע שהם ירצו לעבוד. ככל הנראה שפירא המנכ"ל לשעבר, שכח את מה ששפירא המנכ"ל לעולם לא היה עושה – מצהיר הצהרות מבלי לבדוק את העובדות. השבוע התפרסם כי חל גידול משמעותי במספר החרדים שהשתלבו בשוק העבודה.