הממשלה לא צריכה לבנות דיור ציבורי

הגיע הזמן להודות באמת. הדיור הציבורי בישראל התחסל. הדיור הציבורי (סוציאלי) המיועד לאוכלוסיות המוחלשות ביותר, הולך ונהרס, נשחק בשיני הזמן והופך את הגרים בו לאסירים של גטאות אורבניים באיכות בנייה נוראה ואיכות חיים נוראה עוד יותר. טוב עושים שרי האוצר והשיכון בהחלטה שקיבלו. המטרה צריכה להיות שילוב של אוכלוסיות מוחלשות בפרוייקטים של דיור כללי. דיור בר השגה. בדרך זו לא יבנו יותר גטאות של דיור ציבורי שימשיכו להנציח את העוני והבערות.

המקטרגים טוענים שהממשלה צריכה לדאוג לכך שכל אזרח ישראלי יקבל את האפשרות לגור בדירה ממשלתית בשכר דירה מצומק במשך עשרות שנים ואח"כ יוכל לרכוש אותה בהנחה של  90 אחוזים ממכירה. כך טוענים המחייבים את הנושא יוכל כל ישראלי להוריש לילדיו רכוש שהוא זכאי לו בשם הצדק החלוקתי הבסיסי. האמנם?

הממשלה חייבת, בכך אין כל ספק, לדאוג לכך שכל אזרח ישראלי יזכה לקורת גג ראויה. שכירות ארוכת טווח בשכ"ד ריאלי המשולם על ידי הממשלה בין אם על ידי סיוע בש"ד או במתן זכות למגורים בדירה השייכת למדינה בתוך פרוייקטים של דיור לתקופה ארוכה וכל עוד עומד הזכאי בקריטריונים היא הדרך הנכונה לפעול. על המדינה לדאוג לשיפוץ דירות קיימות ולהחזיר ליעודם המקורי דירות ציבוריות שאינן משמשות היום למגורים.

יש האומרים כי השיטה לפיה ינתן לזכאים סיוע מוגדל בשכר דירה יביא לכך שהם יעבירו את הכסף לבעלי ההון – איזה קשקוש – הרי מי שהם רוב בעלי הדירות להשכרה הם דווקא בני מעמד הביניים שהצליחו לרכוש דירה שנייה המהווה עבורם בטחון כלכלי לעתיד. יש המקשים ואומרים כי בעלי בתים לא יסכימו להשכיר דירות לאוכלוסיות מוחלשות. שידרשו מהם ערבים, שאין להם. שידרשו ערבויות כספית שאין ביכולתם להמציא.

התשובה במקרה הזה פשוטה. ממשלת ישראל, בדיוק כפי שהיא מתכוונת להגדיל את סכומי הסיוע בשכ"ד יכולה להקים את הרשות הלאומית לדיור. רשות זו תעמיד לרשות הזכאים לדיור ציבורי, את הערבויות הנדרשות. היא אפילו יכולה להעביר את סכומי הסיוע ישירות לידי בעלי הבתים, בדיוק כפי שנעשה היום במקרים בהם הזכאי לסיוע שקוע בקשיים כלכליים ועיקולים. הצ"ח שיזמה "ידיד" לפני מספר שנים ועברה בכנסת בעזרתו של ח"כ איתן כבל קובעת כי לא ניתן לעקל כספי סיוע בשכר דירה וכי משרד השיכון יכול לרשום את הצ'קים ישירות לפקודת בעל הבית. מה יותר פשוט מזה?

הבעייה הגדולה שלנו תהייה בשילוב זכאי הדיור הציבורי בתוך אוכלוסיות חזקות יותר. מעמד הביניים. הרי מן המפורסמות הוא שחלק גדול מ"מעמד הביניים" לא רוצה שה"סוציאלים האלה" יגורו איתם באותו בניין. "הם יורידו את הערך של הדירות", כפי שאני שומע חדשות לבקרים מטובי בנינו ובנותינו שיצאו בקיץ למאבק הגדול על עתידה של החברה הישראלית, עתידה של המדינה. "לא נראה לי שאגור בשכונה שיכניסו בה גם דיירי דיור ציבורי", אמרה אחת התלמידות בהרצאה שנשאתי באחת מהמכללות היוקרתיות. "הם יורידו לי את ערך הדירה". היא אמרה ואליה הצטרפו בהתלהבות רבים מחבריה. היא, שנולדה וגדלה בנתניה,  כמובן הוסיפה עוד כמה פנינים הנוגעות לעובדה שתמיד יהיו אנשים עשירים ואנשים ענייים ושחס וחלילה אסור לערבב ביניהם,

ברחבי העולם כבר הבינו שהדרך להוציא משפחות שלמות מעוני הוא על ידי שילובם במסגרות דיור בר השגה יחד עם אוכלוסיות חזקות יותר וזאת מבלי שאוכלוסיות אלו ירגישו פחיתות כבוד בשל שכניהם שהפרוטה אינה מצויה בכיסם. כך או כך, כשמדברים על דיור בר השגה נדמה כי כמעט כל העוסקים בדבר מתחילים סוף סוף להבין שדיור בר השגה, בהשכרה או במכירה, צריך להיות אחד הפתרונות דווקא לאוכלוסיות מוחלשות, אם תרצו, אחד מהפתרונות העתידיים שיחליפו את מערכת הדיור הציבורי הממשלתי. 

פה בדיוק נמצאת הבעייה. האם אלו המדברים בהתלהבות כה רבה על דיור בר השכה אכן מתכוונים לשילוב אוכלוסיות. האם הם באמת מתכוונים להתערבות ממשלתית שתביא לכך שאוכלוסיות מוחלשות תעבורנה לגור במתחמי דיור באיכות גבוהה כשהן משולבות באוכלוסיות חזקות יותר אשר יסייעו להן להתרומם ממעגל העוני.?  דיור בר ההשגה אינו מאופיין רק בדירת מגורים באיכות בנייה טובה ובמחיר סביר, אלא גם לדירה בסביבת חיים טובה, עם תשתיות חינוך ובריאות מצויינות אשר מקדמות את כלל האוכלוסייה המתגוררת בה.

אני סבור כי חובתה של המדינה לדאוג לכך שכל אחד מאזרחיה יוכל להתגורר במקום ראוי בשכר דירה שהוא מסוגל לעמוד בו, בין אם באופן עצמאי ובין אם במימון המדינה. איך עושים את זה? מייצרים סל של פתרונות דיור לזכאי הדיור הציבורי, בעיקר להשכרה ולתקופה ארוכה למשל:

• שכר דירה ריאלי, לתקופה של 20 שנה לפחות, המבוסס על מקום המגורים הנוכחי של הדיירים. ומספר הנפשות בבית. כך תוכל כל משפחה להחליט היכן היא מעדיפה להתגורר.

• חיוב כל קבלן הבונה פרוייקט במסגרת חוק הודל"ים למכירה או להשכרה, להפריש 5% – 10%

מהדירות עבור זכאי הדיור הדיור הציבורי בשכר דירה מפוקח שישולם לו ישירות על ידי המדינה.

• לבחון מודלים של פיקוח על שכ"ד שיאסרו העלאת התשלום החודשי מעבר למדד.
• לבצע פינוי בינוי של מתחמי דיור ציבורי ולבנות במקומם פרוייקטים של דיור בר השגה הכוללים
• שילוב של זכאי הדיור הציבורי יחד עם אוכלוסיות חזקות יותר.

• לדאוג לכך שכל ההכנסות של חברות השיכון השונות ישארו ברשותן וישמשו לדבר אחד בלבד. שיפוץ תיקון או רחבת מלאי הדירות מתוך כלל הדירות הנמצאות בבעלות המדינה
• כחלק מתהליך מתמשך תקצה ממשלת ישראל 200 מליון ש"ח לרכישת דירות לאלו שאין באפשרותם למצוא דירות מתאימות בשוק החופשי – אנשים עם מוגבלויות משפחות מרובות ילדים.

בדרך זו נוכל להגיע לשילוב נכון של אוכלוסיות מוחלשות וחזקות, נוכל לאפשר לזכאי הדיור הציבורי את אותה איכות חיים כפי שנהנים ממנה בני מעמד הביניים ובעיקר נוכל לתת להם סיכוי לבוא, יום אחד ולהגיד אנחנו לא רוצים להיות יותר דיירים בדיור הציבורי, אנחנו נוסקים למעלה.

הצלחת המהפכה והסולידריות החברתית תגיע כאשר בני מעמד הביניים יודיעו כי דיור בר השגה למכירה ולהשכרה יכלול גם אחוז מסוים של דירות שימסרו, בשכר דירה נמוך מאד  לאותן משפחות שרמת ההכנסה שלהן נמוכה. אלו יוכלו סוף סוף לגור בסביבת מגורים נאותה, עם שרותי חינוך סבירים ואפילו טובים, שיוכלו, בעזרת הממשלה, להכניס את ילדיהם לאותם מעונות בדיוק שאליהם הולכים ילדי מעמד הביניים, ובעזרת שכניהם יוכלו לשדרג את מצבם הכלכלי ולהגיע לאחר תקופה למצב בו יוכלו לשכור דירה בפרויקט של דיור בר השגה במחיר גבוה יותר, אולי אפילו לחסוך כסף ולרכוש דירה בהנחה, כי הם פשוט יצליחו לשבור את מחסום העוני.

חשש כבד מקנן בי מפני הסכנה שדיור בר השגה יהפוך, מהר מאד, לעוד סוג של מתחמים עם ועדות קבלה שיסננו את הזכאים להתגורר במחיצתם.