השנה 2010. בישראל נמצאים נציגים של נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה מאירלנד ואנגליה. עושים פרוייקט משותף עם הנציבות הישראלית בתמיכה גלויה של שר התמ"ת שלום שמחון, מנכ"ל משרדו שרון קדמי ורבים אחרים.

יצא לי להכיר את אנשי הנציבות מאירופה. רציניים, מקצוענים מלאי ידע. כחלק מהפעילות שלי איתם עלה הרעיון לחייב עסקים שיש להם 50 עובדים ויותר להקצות אחד מעובדיהם הבכירים לאחראי להסברה וקידום חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. חוק חשוב ביותר שאחד מסעיפיו הבולטים עוסק באיסור להפלות עובד במקום העבודה על רקע מינו. בדרך כלל אפליית נשים אל מול גברים.

ישבנו לכתוב את הצעת החוק. הרעיון היה די פשוט. לעשות אותה דומה לחוק המחייב מעסיקים למנות עובד שיהיה אחראי על נושא ההטרדה המינית במקום העבודה. התייעצנו עם נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה. קיבלנו את תמיכתם ואת תמיכת הלשכה המשפטית של משרד התמ"ת וכמובן של השר שמחון. 

וכך נכתב בדברי ההסבר לחוק: מטרתו של התיקון המוצע הינה לחזק את שוויון ההזדמנויות בעבודה באמצעות הטלת חובות פוזיטיביות על מעבידים, לרבות חיוב במתן כתובת, במסגרת מקום העבודה, לתלונות בדבר הפרת השוויון. כן מוצע כי במקומות עבודה גדולים, ימונה אחד העובדים לשמש כממונה על שוויון ההזדמנויות – אשר מעבר להיותו כתובת נגישה לטיפול בתלונות בתוך מקום העבודה, יהווה מעין חוליה מקשרת בין מקום העבודה לבין נציבות שוויון ההזדמנויות בעבודה (להלן – "הנציבות"). 

כמקדמת החוק בחרנו את חברת הכנסת, דאז, רונית תירוש מקדימה. יחד איתה חתמו על הצעת החוק חברי הכנסת מירי רגב, נינו אבסדזה, אברהם מיכאלי, ציון פיניאן, אריה ביבי ואלכס מילר. רובם חברי הקואליציה.

במהלך שנת 2011 הונחה הצעת החוק וכפי שצפינו ועדת השרים לחקיקה אישרה את הצעת החוק ובמהירות יחסית היא עברה בקריאה טרומית ועברה לדיון בועדת העבודה והרווחה של הכנסת בראשות חבר הכנסת חיים כץ.

כמעט חצי שנה לקח עד שהגיע זמנה של ההצעה לידון בועדת העבודה והרווחה בנסיון להכינה לקריאה ראשונה. להלן קטעים מרכזיים מפרוטוקול הדיון, שהתקיים בקיץ 2012, המראים עד כמה ממשלת ישראל לא ממש מייחסת חשיבות לנושא שוויון הזדמנויות בעבודה.

נציגת המחלקה המשפטית במשרד התמ"ת: "<הממשלה תמכה בהצעת החוק כפוף לתיאום הליכי החקיקה יחד עם המשרדים הנוגעים בדבר, ביניהם, התמ"ת, משרד המשפטים ומשרד האוצר. עקרונית אנחנו רואים את המנגנון המוצע בהצעת החוק עם שינויים שחייבים לעשות בו כמנגנון שמאפשר להטמיע שוויון בעבודה. יחד עם זאת אנחנו מסכימים עם היועצת המשפטית של הוועדה שלא ניתן להתאים אחד לאחד את ההוראות הקיימות היום בחוק למניעת הטרדה מינית, ולו מן הטעמים שהציג היועצת המשפטית של הוועדה……

…….כשאנחנו מדברים על אפליה בעבודה האפליה, כפי שבאה לידי ביטוי בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה זה ביצוע פעולות ספציפיות על-ידי המעסיק; לא לקבל לעבודה בגין נסיבה שקיימת בחוק, פגיעה בתנאי העבודה

<היו"ר חיים כץ:> אתם ישבתם עם המציעים לנסות לקדם את זה?

נציגת המחלקה המשפטית במשרד התמ"ת < לא ישבנו. הייתה הידברות עם היועצת המשפטית של הוועדה והצגנו את עמדתנו, אם כי אנחנו חושבים שצריך עדיין להמשיך לעבוד על הנוסח, הוא לא סגור לחלוטין.

 <היו"ר חיים כץ: >זאת אומרת באנו עכשיו לדיון סתם?

 <נציגת המחלקה המשפטית במשרד התמ"ת:  >אנחנו יכולים להציג – –

 <היו"ר חיים כץ: > אתם יכולים להגיד את מה שלא הסכמתם עדיין.

 <היו"ר חיים כץ: >משרד המשפטים, בבקשה.

 משרד המשפטים<: >בהמשך למה שאמרו היועצת המשפטית של הוועדה וחברתי עורכת הדין דבי אליעזר ממשרד התמ"ת, קודם כול צריך להדגיש שהממשלה תמכה בהצעת החוק כיוון שמשרדי הממשלה כמובן מעוניינים לקדם שוויון הזדמנויות בעבודה- –

 <היו"ר חיים כץ: >מה זה אומר "מעוניינים לקדם"? כמה מזמנכם אתם מוכנים להקדיש בשביל לקדם את החוק? כמה זמן צריך לרדוף אחריכם עד שאתם באים לדיון בעניין?

 משרד המשפטים<: >אדוני היושב ראש, אנחנו מקדישים הרבה זמן לדברי חקיקה מן הסוג הזה – –

 <היו"ר חיים כץ: >לא, לחוק הזה, מתי ישבתם בפעם האחרונה?

 משרד המשפטים <:> אנחנו היינו בקשר עם היועצת המשפטית – –

 <היו"ר חיים כץ:> לא "בקשר" – מתי ישבתם? מתי אתם מפנים את לוח הזמנים שלכם לשבת?

 משרד המשפטים<: >אדוני, קודם כול אני מבקש להציג את עמדתנו באופן כללי, ובקשר למה שאדוני אמר, האם ישבנו עם המציעים – אז במקרים רבים אנחנו יושבים עם המציעים כאשר הממשלה תומכת בכפוף, כמו שקרה פה, ובמקרה הזה זה לא מחוסר רצון – כך יצא, שהגענו לישיבה הזאת בלי שקיימנו ישיבה. היינו בקשר – אפילו רב – עם היועצת המשפטית של הוועדה, אבל לא ישבנו כמו שאנחנו עושים הרבה פעמים, עם המציעים, עם חברת הכנסת תירוש ואחרים. יש לנו כל הרצון לעשות את זה, אנחנו עושים את זה כל הזמן במסורת של שיתוף פעולה מרבי שיש לזה הרבה קבלות ותעודות, ואנחנו מוכנים לעשות את זה שוב…….

 <רן מלמד: >אני סמנכ"ל עמותת ידיד וכותב הצעת החוק. אני רק רוצה להסביר את הרציונל, מדוע היא נכתבה ומאין היא באה כי זה קצת אולי יפזר ערפל שמנסים להציג פה. קודם כול הצעת החוק נכתבה יחד עם נציבת שוויון בעבודה במשרד התמ"ת, עורכת הדין ציונה קניג יאיר, והוסכמה על ידה.

היא תוצאה של פרויקט שמשרד התמ"ת ניהל במשך שנה וחצי האחרונות כדי לבדוק איך אפשר להטמיע את הנושא של שוויון הזדמנויות בעבודה בקרב העובדים. יצא לי ולארגון שלי להיות חלק מהפרויקט הזה בהרבה מאוד סדנאות שהעברנו ברחבי הארץ. משם התברר לנו שהדיבורים מאוד יפים, אבל העובדים לא יודעים על מה מדובר; הם לא יודעים מה זה שוויון הזדמנויות בעבודה, הם לא יודעים למי הם יכולים להתלונן, הם לא יודעים למי הם יכולים לבוא, לא יודעים מה הם יכולים לעשות. לכן בפגישות של ציונה ושלי סיכמנו על הכנת הצעת החוק. עבודה מאוד מדוקדקת, ובסופו של דבר הצעת החוק הועברה כבר לפני שנה למחלקה המשפטית של התמ"ת, היועץ המשפטי של התמ"ת שאישר אותה אחרי לבטים וויכוחים רבים. הוא אישר אותה, ואז הבאנו אותה לדיון.

 <רונית תירוש: >אני רוצה להוסיף, אדוני היושב ראש, שככל שהארגון גדול יותר לא בהכרח המעביד הוא הכתובת שהפלתה. זה יכול להיות בדרגים שונים בארגון הגדול הזה שבשלב מסוים, בדרג מסוים, מישהו מונע קידום של מישהי או של מישהו אחר.

אנחנו לא עשינו פה הבחנה, אמרנו מה המינימום למעסיק שמחויב ליידע את עובדיו בדבר שוויון ההזדמנויות. אני לא אומרת מה המקסימום, ולכן מהמינימום זה עובר לכל סדר גודל של ארגון. אני לא מצליחה להבין מה הבעיות שאתם מעלים, ומה הפתרונות החילופיים. אני ממש לא הצלחתי להבין את השיח.

 <היו"ר חיים כץ:> זה בדיוק מה שאני רוצה להגיד. תתאמי איתם פגישה יחד עם היועצת המשפטית של הוועדה. תתכנסו בימים הקרובים – –

 משרד המשפטים<:> יש לנו ממש משנה סדורה.

 <היו"ר חיים כץ:>- – תראו איפה אתם מצליחים להתכנס, לאן זה הולך, ואז נשב ולא נשחית את זמננו. תודה רבה, הישיבה נעולה.

והמשכנו. קבענו פגישה ועוד אחת. ואפילו עוד אחת. לאט לאט הופשטה הצעת החוק ובמקום פיקוח אמיתי על מקומות עבודה הגענו לפשרה שתחייב את המעסיקים לעשות פעולות הסברה. לידע. לדאוג שכל עובדת ועובד ידעו מה הזכויות שלהם על פי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. חוק נאור כבר אמרנו?

אבל, וזה אבל גדול. בכל הדיונים שהתקיימו היה גוף אחד. גדול. מה זה גדול. ענק. שטען שהוא בכלל לא צריך להיות חלק מהחוק. למה? כי אצלו הכל בסדר. לא צריך להתאמץ ולנחש. היו אלה נציגי נציבות שירות המדינה. משרד משאבי האנוש הגדול בישראל. המעסיק הכי גדול בישראל. המדינה. דווקא היא חשבה שאין צורך להסביר לעובדי המדינה, משרתי הציבור, את זכויותיהם על פי החוק. נציגיה ניסו, בכל דרך אפשרית, להפחית עד למינימום, תוך נסיון להתחמק לגמרי, מהאחריות לקדם את השוויון במקום העבודה המעסיק מאות אלפי עובדים.

ואז התפרקה הממשלה. חברת הכנסת רונית תירוש לא נבחרה לכנסת ה-19 ואנחנו נדרשנו להתחיל ולקדם את הצעת החוק מהתחלה. הפעם חתמו עליה חבורה מכובדת ורצינית של חברי כנסת כשמובילת החוק היא חברת הכנסת מיכל רוזין ואיתה חברי הכנסת קארין אלהרר, אורלי לוי אבקסיס, תמר זנדברג, שמעון סלומון, אילן גילאון, ניצן הורוביץ, עיסאווי פריג', דב חנין, מרב מיכאלי, זהבה גלאון ומירי רגב,

הפעם, לפני כשלושה חודשים כשהגיעה ההצעה לדיון בועדת השרים לחקיקה, גם הפעם בתמיכת נציבות שוויון הזדמנויות במשרד הכלכלה, דחתה הועדה את ההצעה. מכיון שדיוני ועדת השרים לחקיקה חסויים אני יכול רק להסתמך על שברים של מידע והדלפות. המתנגד הראשי, כך מסרו לי היה דווקא שר הכלכלה, האח בנט. הבוס של נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה. הסיבה. למעסיקים קשה גם כך. יותר מידי רגולציה. לא צריך להוסיף להם עוד.

וכך ניצלה שוב נציבות שירות המדינה מהצורך לשמור על החוק ועל זכויות העובדים ובעיקר העובדות במשרדי הממשלה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s