בימים האחרונים אחרי הפארסה הגזענית של נפתלי בנט והבית היהודי חשבתי רבות על מאיר בטיטו. בטיטו מהטירונות. "איך חבל שאני לא בקשר איתו", חשבתי לעצמי חזור וחשוב. "מעניין מה הוא עושה היום. הוא היה יכול ח"כ מעולה". עברו כמה ימים והחלטתי שאני רוצה לספר לכם על מאיר בטיטו. אחד הישראלים היותר טובים שפגשתי. אולי מישהו מכם מכיר אותו ויחבר אותנו מחדש.

זה היה בחודש נובמבר 1979. התגייסתי לצבא. התחנה הראשונה אחרי שבוע של תיזוזים במחנה תל השומר, היתה טירונות כ"מ (כושר מוגבל) שהתקיימה בבט"ר חת"ם שבשומרון. וואו כמה ראשי תיבות. בט"ר – בסיס טירונים, חת"ם – חיל תותחנים. רוצה לומר שקבוצת הילדים הצעירים שהפרופיל הרפואי שלהם נע בין 31-64 נשלחו לחודש של טירונות בבסיס חיל התותחנים.

היינו שם טובי בניה של מדינת ישראל, כל אחד מאיתנו ניסה לתפוס לעצמו קבוצת "תמיכה". בכל זאת טירונות וצבא. פעם ראשונה רחוק מהבית, אף אחד מהחבר'ה לא עשה הכנה לצבא ובטח שלא הכנה קרבית. היו שם נערים מכל מרכיביה של החברה הישראלית. ילידי הארץ ועולים חדשים, אשכנזים ומזרחיים, תושבי המרכז ואלו המתגוררים בפריפריה.

אחד הדברים הראשונים שעושים בטירונות זה למנות חניך תורן. אותו אחד שמקשר בין המפקדים לבין החיילים שזה עתה נולדו. לחניך התורן שלנו קראו בטיטו. מאיר בטיטו. מה שאני זוכר מבטיטו זה קודם כל את הגובה שלו. כמו יוגב אוחיון כזה אולי בעצם כמו דווין סמית. גבוה. אני זוכר את הקול העמוק ואת הכריזמה. זו שגרמה לכולנו לבחור בו כמעט מיד. למרות שהיו עוד כמה שרצו.

בטיטו, כך נראה היה, גם נהנה מהתפקיד שנתנו לו. הוא הפך אותו לכלי לחבר בינינו הטירונים. לא אשכח איך כבר בלילה הראשון, כשהיינו צריכים להתחלק לאוהלים שהיו מקומות הלינה שלנו לשבועות הבאים, בטיטו סידר את זה כך שהוא פשוט פירק את הקבוצות הטבעיות שנוצרו עם הירידה מהאוטובוסים כמה שעות קודם לכן ופשוט עירבב אותנו.

בטיטו לא אהב קומבינות. לא אשכח את אחד מהטירונים, בן של קצין בכיר שסבל מנכות ברגלו. לקראת סוף השבוע הראשון הוא דאג להתקשר לאבא כדי שידאג שלא יצטרף להשאר שבת. בטיטו התרגז. הוא הלך למפקד המחלקה ודרש להיות מעורב בהחלטה מי שיוצא הביתה בתור פרס על ההתנהגות במהלך השבוע. אותו טירון לא היה ביניהם. בשבת אביו ואמו הגיעו לבקר, כמו רבים מההורים. הילד בכה בהסטריה ויומיים לאחר מכן הוא השתחרר מהצבא.

ביני ובין בטיטו נוצר קשר מיוחד. אני החנון האשכנזי מירושלים והוא הדוגמן הגבוה מאשדוד. הייתי סוג של עזר לידו. הלכתי שבי אחרי המנהיגות. הנחישות. העצמאות שהפגין.

הטירונות עברה די במהירות. לא ממש ידעו מה לעשות איתנו. הצבא ידע בדיוק לאן אנחנו הולכים אח"כ אבל היתה הרגשה שטירונות מינימילית חייבים לעשות ויהי מה. אז עשינו. יותר נכון. לא עשינו. אבל גם בתוך ה"לא עשינו" הזה, בטיטו התבלט מעל כולנו. הטירונות הסתיימה. כל אחד מאיתנו שובץ למקום אחר. אני שובצתי לקורס מודיעין של חיל אויר ולאחר מכן שמתי פעמי לאילת, לבסיס חיל האויר עציון. בבקעת הירח. זו ששנתיים וחצי לאחר מכן החזרנו למצרים במסגרת הסכם השלום.

מאז לא ראיתי את מאיר בטיטו.  מידי פעם תהיתי, מה הוא עושה ואיפה. לילה אחד, בעודי תורן במרכז הפיקוד בבסיס מצלצל הטלפון. "מלמד", נשמע הקול מהצד השני "מה שלומך. זה בטיטו מאשדוד". מרוב תדהמה כמעט והיפלתי את השפופרת הצהלית. "בטיטו? איך מצאת אותי. מה קורה איתך. איפה אתה". השיחה נמשכה דקות ארוכות שכללו התרגשות גדולה. וזהו. מאז עברו שלושים ושתיים שנים ולא שמעתי יותר ממאיר בטיטו.

חזרתי לחשוב עליו שוב בימים האחרונים. אחרי כלכך הרבה שנים של פעילות חברתית אינטנסיבית חלקה הגדול יחד עם חברי כנסת מכל המפלגות, כמעט, הוא חזר למחשבותי. הוא יכול היה להיות ח"כ מעולה. חשבתי לעצמי. מעניין מה איתו היום.

אם מישהו מהקוראים מכיר את מאיר בטיטו מאשדוד. בטיטו שהתגייס לצהל בנובמבר 1979 ועשה טירונות כ"מ. אשמח לקבל את הפרטים. או שתגידו לו שמלמד מחפש אותו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s