לידיעת חברי ועדת החקירה בנושא קהילת יוצאי אתיופיה בישראל – פחות ילדים ויותר עבודה, זו ההמלצה

"כיוון הסיוע צריך להתמקד בשילוב העולים בשוק העבודה והגברת המאמצים לרכישת השכלה, אשר יביאו מחד להקטנת הילודה ומאידך להגדלת כושר ההשתכרות של העולים." הדברים הללו נכתבו לפני עשור כמעט. בעבודה אקדמית מפורטת ומנתחת נתונים אמפיריים וכלכליים של השקעת ממשלות ישראל בהבאתם לארץ ובקליטתם של עולי אתיופיה ומשפחותיהם בישראל. את העבודה כתב אחד מבחירי אגף התקציבים באוצר. אתם תחליטו מה ההשפעה שהיתה לה על אנשי משרד האוצר.

"שיקולים כלכליים לא היו מעולם ביסוד התפיסה הציונית באשר לזכות השיבה לארץ ישראל ולקיבוץ הגלויות של העם היהודי על אדמת מדינת ישראל.", נכתב במסמך, "ולכן גם כיום כאשר ניצבת ישראל בפני לחצי הולכים וכדלים מצד גורמים שונים בעניין העלאת קבוצות שקשריהם ההסטוריים עם העם היהודי מוטלים בספק, כגון בני הפלשמורה באתיופיה ובני שבט המנשה במזרח הודו, קיים קושי רב בקרב מקבלי ההחלטות לשקול שיקולים כלכליים בתוך כלל מערכת השיקולים, למרות ששיקולים כלכליים אינם צריכים להיות הגורם היחידי המשפיע על מדיניות ההגירה של ישראל, בהחלט יש מקום להגדלת חשיבותו של גורם זה בתוך מערכת קבלת ההחלטות, זאת בשל העלויות העצומות והנזקים הכלכליים ארוכי הטווח שעשויים להיגרם למשק הישראל ולכלל תושבי מדינת ישראל כתוצאה ממדיניות בלתי אחראית ובלתי מאוזנת בנושא הגירה, שלא לדבר על בעיות חברתיות הנובעות מכך."

"יש לזכור כי השלחות של תמורות דמוגרפויות על משקל ההוצאות בתוצר משקפות מלבד השפעתן הישירה על היקף ההוצאה וההכנסה הממשלתית, גם את ההשפעה על התוצר עצמו. שינויים בהרכב הגילאים של האוכלוסייה, בקצב גידולה, וברמת השכלתה ישפיעו על צמיחת התוצר ועל כלל הביצועים של המשק."

"ההשפעות הפיסקליות של שינויים הנובעים מעלייה הנם רק קצה הקרחון של חקר השפעת העלייה על כלכלת ישראל. בעתיד יש מקום להרבה של עבודה זו לחקר כלל ההשפעה המאקרו כלכלית של העולים על כלכלת ישראל, הצמיחה והתוצר וכן לחקר קבוצות עולים אחרות כגון עולי בריה"מ לשעבר".

כאמור, את הדברים הללו כתב כבר בשנת 2006 בכיר באגף התקציבים באוצר במסגרת עבודה אקדמית שהכין תחת הכותרת "התפתחות ההשפעה הפיסקאלית של עולי אתיופיה על ציר הזמן". בעבודה זו שמנתחת את עלות הבאתם של עולי אתיופיה לישראל ואת ההשקעות בקליטתן בישראל בהשוואה לתוצר שהם מניבים למשק הישראלי טוען הבכיר בצורה ברורה ופשוטה כי:

"ניתוח מאפייני התעסוקה וההשתלבות בכח העבודה, וכן מאפיינים דמוגראפיים כגון מספר ילדים ושעור מפרנסים למשק בית בקרב העולים, מעלים את החשש כי עולי אתיופיה ימשיכו להימצא ב"תחתית החבית" הכלכלית של החברה הישראלית עוד שנים רבות. מניעת הווצרות גטאות עוני אתיופיים דוגמת גטאות העוני של השחורים בארצות הברית צריכים להיות בראש מעייניה של ממשלת ישראל. למרות שנים של תמיכה סוציאלית אינטנסיבית והפניית משאבים נכבדים לעולי אתיופיה, עדיין ניכר מספר נמוך מאד של מפרנסים למשק בית, מספר ילדים גבוה למשפחה, ושכר נמוך מעבודה בקרב העולים. עובדות אלו מלמדות אותנו כי המענה לבעייה אינו יכול לבוא רק מכיוון של תוספת משאבים למערכת הסוציאלית המטפלת בעולים ותשלומי העברה. כיוון הסיוע צריך להתמקד בשילוב העולים בשוק העבודה והגברת המאמצים לרכישת השכלה, אשר יביאו מחד להקטנת הילודה ומאידך להגדלת כושר ההשתכרות של העולים. מבחינה זו נכונה מדיניות הסיוע של מינהל הסטודנטים לעולי אתיופיה. יש להפנות משאבים נוספים הקיימים היום במערכת הסוציאלית לתגבור הכשרה מקצועית וסיוע בלימודים לילדי העולים.

השורה התחתונה פשוטה – הכתובת היתה על הקיר כבר מזמן. היא חברתית והיא ציבורית אבל בסופו של דבר המדיניות הציבורית נקבעת על פי היכולת והרצון להקצות משאבים. מה שאומר הבכיר הוא דבר פשוט – יש פער גדול מאד בין התקציבים שהמדינה משקיעה בעולים מאתיופיה לבין התוצר שהיא מקבלת מהם וזה צריך להיות מדד, אולי אפילו מרכזי, בקביעת מדיניות העלייה של ממשלות ישראל.

ומה שאני חושב שצריך לבדוק זה את ההשפעות הפיסקאליות של עבודה זו על קביעת מדיניות משרד האוצר בכל הנוגע לטיפול באוכלוסיית יוצאי אתיופיה וכפועל יוצא מכך את מדיניות משרדי הממשלה כולם, אשר כפי שאנו יודעים מושפעים תמיד ובצורה מהותית ממדיניותו של משרד האוצר

להורדת המסמך המלא לחצו כאן – התחפתחות ההשפעה הפיסקלית של עולי אתיופיה