היום הבהיר והשמשי הזה הפך באחת למפגן של התמודדות עם סטיגמות ואמירות, איך לומר בעדינות, פוגעניות משהו בכל מה שקשור ליחס שבין גובהי לרוחבי.

זה התחיל בשעת בוקר מאוחרת באחד מבתי הקפה הנחשבים באיזור מדינת תל אביב. נפגשתי שם עם חברה טובה, עיתונאית מובילה בתחומה לקפה של שישי. התחלנו בחיבוק המסורתי ודי מהר עברנו לשוחח על כל מה ששני בני אדם יכולים לשוחח עליו כשהם מרגישים די נינוחים אחד עם השני.

בשלב די מוקדם של השיחה הגיעה השיחה לנושא מרתק. מערכות יחסים וזוגיות. זה היה השלב שבו די מהר יצאו מפיה של חברתי משפטי מפתח מנצחים כמו. "תראה, אתה בחור נאה אז אם תעשה דיאטה תוכל לצלם תמונה, לפתוח לעצמך עמוד באתרי ההיכרויות המובילים ולמצוא זוגיות".

הפה שלי נשאר פתוח. סליחה? "את לא חושבת שהגזמת קצת". "בכלל לא" היא אמרה בפסקנות והסבירה את ההגיון שבדבריה. "באתרי ההיכרויות קודם כל מסתכלים על התמונות. הם הרי די שטחיים שם כולם. אחרי שבוחרים לפי התמונה אז אפשר להתחיל ולהכיר את הבנאדם". "או קי", אמרתי, "אז מה שאת אומרת שלא יכול להיות שאנשים אוהבים אנשים אחרים גם בגדלים שונים". "לא", היא מיהרה להשיב. "כמובן שלא, אני למשל אוהבת אנשים שמנים".

באותו שלב כשהיא הבינה שנכנסה לפינה לא ממש טובה עברנו לדבר על העבר שלי כדובר מפם, מרצ ומשרד החינוך בתקופתה של שולמית אלוני. "השמאלנים של פעם הם עשירים", היא התעקשה. "הם הרי סידרו לעצמם מלא כספים מעסקאות לא חוקיות שעשו". בשלב זה כל תגובה שיכולתי לחשוב עליה היתה מיותרת. פי התייבש והרגשתי שאין לי יותר מה להגיד. פשוט אין.

IMG_0164

סיימתי במהירות את המפגש וחזרתי לעיר הקודש. לעוד פגישות ומפגשים של שישי, עבודה, סידורים, עבודה, אתם יודעים. וזה המשיך. הלכנו לאכול צהריים. בית קפה קטן ונחמד במרכזה של העיר. במקום שפעם היה מלא חנויות של בעלי מלאכה קטנים, בתי עסק למכירה ותיקון של מכונות חשמליות ואביזרים למכוניות ועכשיו הפך לאיזור שוקק של בתי קפה קטנים, חנויות לממכר משקאות וכמובן, חנות קעקועים, מרכז אביזרי אופנועים ושלל אתרים לצעיריה ותייריה של עיר הבירה.

אחרי זמן, השלפוחית החלה להציק. אין מה לעשות, הסוכרת, המים, הגוף דרש את שלו, ביקשתי את סליחתה של חברתי לשולחן ואמרתי לה שאחזור בתוך זמן קצר. "רק שתדע שהשירותים די קטנים", היא אמרה לי בעודי קם ממקומי.

חשבתי שזהו, אצטרך להתאפק עוד שעה או שעתיים. למזלי, הצלחתי להשתחל פנימה, אולי היה זה האומדן הלא מדוייק שלה או העובדה שלמרות שאני עדיין גדל מימדים העובדה שלאחרונה השלתי עשרה קילוגרמים ממשקל גופי, סייעה לי לבצע את המשימה בהצלחה מלאה.

עברו עוד שעתיים. מעניין איזה עוד אמירות הנוגעות לעובדת היותי איש גדול, עוד מחכות לי היום.

בתמונה: אני. עם עוד עשרה ק"ג. זה מה יש.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s