כשנכנסים לישורת האחרונה במאבק על הקמת השידור הציבורי הישראלי החדש נדמה לי שהגיע הזמן להסתכל נכוחה ולחשוב האם מה שהציבור הישראלי אמור לקבל אחרי בזבוז המליונים הוא באמת שידור ציבורי ראוי ומהם בעצם התכנים שכדאי שיופיעו במסגרת השידור הציבורי.

השידור הציבורי צריך לתת לציבור בעיקר מה שהערוצים המסחריים לא נותנים. הוא צריך לאפשר שידור סרטים העוסקים בבעלי ההון, למשל שיטת השקשוקה, או כאלה שעוסקים בנושאים של אסטרטגיות של ביטחון לאומי, שומרי הסף, הוא צריך לספק לנו תוכניות מגוונות מבחינה תרבותית, כאלה שלא נוכל לצפות בהם בערוצים המסחריים אלא אם נתאפק ולא נלך לישון עד השעות הקטנות של הלילה.

השידור הציבורי חייב להביא לצופים את החדשות והארועים המקומיים. אלו שמתרחשים בערים שאינם חלק ממדינת תל אביב. הוא צריך להביא לצופים גם חדשות טובות ולא רק את הדיווחים החוזרים על עצמם של מאורעות פליליים, דיווחים משטרתיים על שחיתויות, כשלונות של משא ומתן מדיני ומאבקי כח בממשלה ובכנסת המהווים הרבה יותר ממחציתן של מהדורות החדשות.

השידור הציבורי חייב לספק למאזינים ולצופים כאחד מידע ותרבות בשפתו כי, מה לעשות, אנחנו כבר מזמן לא כור היתוך, אנחנו קבוצה גדולה ורב תרבותית אשר זכותו של כל מרקם שכזה לשמור על מורשתו התרבותית, שפתו ומאפייניו וכן, לקבל להם ביטוי הולם במסגרת השידור הציבורי. השידור הציבורי צריך תמיד לשאוף לעשות את מה שהערוצים המסחריים אינם עושים. זה אגב לא אומר שהוא לא יכול לעשות את זה באמצעות חברות חיצונית (היוצרים) בואו רגע נזכר, מי הפיק את שיטת השקשוקה, מאיפה הגיעו שומרי הסף, איך עשו את היהודים. אין שום סיבה שהשידור הציבורי יהיה גורם מפיק ויוזם אשר מפעיל את הכשרונות הכי טובים בחוץ ומשלם להם ולעובדיהם שכר ראוי.

אבל מה אנחנו הולכים לקבל? האם נקבל משהו שונה ממה שיש היום? האם נקבל תחקירים כלכליים שלא קיבלנו עד היום באמצעי התקשורת הקיימים? משודרים, מצולמים או כתובים? האם תוכניות התחקיר בערוצים המסחריים לא עסקו במתווה הגז? ביוקר המחייה ובשליטת החברות הגדולות במשק? האם לא נעשו כתבות תחקיר על הבנקים, על נוחי דנקנר? נמרודי? פישמן? למיטב זכרוני הם קיבלו טיפול הולם במסגרת חדשות הערוצים המסחריים. אז מה נקבל בחטיבת החדשות החדשה שאין לנו היום? נקבל אינפוגרפיקה משוכללת יותר? הדיגיטל של השידור הציבורי חדשני יותר? כמובן. כי זה חדש. ומה אח"כ? לא נעים להגיד אבל היתרון האמיתי היחידי של השידור הציבורי בישראל הוא קול ישראל. רשתות הרדיו ובראשן רשת ב'. יחד איתה ועם מערכת דיגיטל חדשנית ומשוכללת בהחלט ניתן לייצר כאן שידור ציבורי מעודכן ואיכותי אשר אין לו מתחרים בקרב הערוצים המסחריים.

אבל חס מלהגיד את הדברים ולשים אותם על השולחן כי במהלך השנים התרגלנו לחשוב שהשידור הציבורי הוא ערוץ 1. באמת? פעם הפיקו שם את הארוויזיון בהפקה מקומית. זה כבר מזמן לא? תוכניות בידור ואירוח קיימות בערוצים המסחריים כבר שנים. במקום ניקוי ראש יש לנו את ארץ נהדרת וגב האומה בערוצים המסחריים בלי פחד מהון ומשלטון. הכל הולך.

השידור הציבור הוא של הציבור. הגיע הזמן לתת לציבור את מה שהוא רוצה לא מה שאנחנו החלטנו שהוא צריך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s