כדי לעודד תעסוקה לא מספיק לשלם מענקים. חייבים לבטל את חסמי הדיסרגארד

הנכים ניצחו או לא ניצחו? שאלה מורכבת שתלוייה בעיקר את מי ששואלים ובצורת ניסוח השאלה. הגדלה של קצבאות היתה? היתה. הגדלה לשכר המינימום היתה? לא היתה. הגדלת הדיסרגארד היתה? היתה. לשכר הממוצע במשק? כמובן שלא. אפילו לא לשכר המינימום ופה בדיוק הבעייה הגדולה.

מאז 2002 מתעקש משרד האוצר על הנוסחה המעליבה הקובעת שאם מישהו מקבל קצבת קיום אז הוא לא יכול לעבוד מעבר לסכום מסויים. נניח שהתאוריה הזו נכונה. אבל מה קורה אם אין קשר בין הקצבה המשולמת לבין התעסוקה. מה בעצם יקרה לשוק העבודה אם קצבאות נכות ומזונות ילדים ישולמו לזכאים רק בשל זכאותם או מוגבלותם ללא תלות במצב התעסוקתי שלהם.

קחו למשל את האמהות החד הוריות. מה הקשר בין מזונות הילדים המשולמים כמימון ביניים על ידי המוסד לביטוח לאומי לבין זכותן להשתכר לפחות עד התקרה שמזכה אותן במענק עבודה (מס הכנסה שלילי) והעומדת היום על כ- 10,000 ש"ח לחודש. מה האסון הגדול שיקרה כאשר אם חד הורית תתאמץ להשתכר כמה שיותר ותדע שבנוסף לשכר העבודה שלה היא תמשיך ותקבל את מזונות הילדים שמגיעים לה בזכות ולא בחסד.

מה יקרה אם אנשים עם מוגבלויות אשר קצבת הנכות המשולמת להם צריכה להנתן להם בשל נכותם ולא בשל כושרם לעבוד ולהתפרנס בכבוד תכנס לחשבון הבנק שלהם בכל חודש תוך שהיא מאפשרת להם להשתכר לפחות עד גובה השכר הממוצע במשק.

כשאגף התקציבים באוצר יזם את תוכנית ויסקונסין להחזרת מובטלים לשוק העבודה הוא לרגע לא חשב שבמקום התוכנית הדבר הבסיסי שצריך לעשות הוא פשוט להסיר את התמריצים השליליים ליציאה לעבודה. הדיסריגארדים המפורסמים. חלק מתפישת העולם הבסיסית של אנשי אגף התקציבים היא לתת כמה שפחות קצבאות קיום. זה בהחלט דבר שאפשר להבין אותו. בעולם אידיאלי קצבאות קיום צריכות להנתן למי שאינו מסוגל לעבוד ושכל השאר יצאו לעבודה.

מה שבאוצר לא מבינים, או אולי יותר נכון להגיד, מסרבים לקבל, זו העובדה כי הפעולות שלהם מייצרות כבר 15 שנים תמריצים שליליים לצאת לעבודה. יש לפחות שתי אוכלוסיות הזכאיות לתשלומים מהמדינה בעבור מצב רפואי או משפטי בהם הן נמצאות ואשר אינן קשורות כלל למצב התעסוקתי שלהם.

אין שום קשר בין הזכאות למזונות ילדים שניתנים כמימון ביניים לבין הצבת תקרה מגוכחת שמאפשרת שכר עבודה נמוך במיוחד לפני התחלת קיזוז המזונות. אין שום הגיון בלדחוף אנשים עם מוגבלויות לשוק העבודה ולהגביל אותם בסכום אותו הם יכולים לקבל משכר עבודה כאשר קצבת הנכות שלהם צריכה להנתן עבור נכותם ולא בעבור ליכולת ההשתכרות שלהם מעבודה.

הגיע הזמן לעשות הפרדה בין אילו שאינם מסוגלים לעבוד לבין אלו שרוצים לעבוד ולהתפרנס בכבוד. מי שרוצה ויכול להשתלב בשוק העבודה צריך לקבל הרבה יותר ממענק עבודה המשולם לו רטרואקטיבית. אישה זכאית  לקבל את כל הזכויות המגיעות לה לאחר שבית המשפט קבע כי ילדיה זכאים למזונות ואשר האב הגרוש אינו רוצה או אינו יכול לשלם אותם. צריך לאפשר לאנשים עם מוגבלויות להשתלב בעבודות מכניסות וראויות כשהם יודעים שבנוסף לעבודה המתגמלת הם יזכו לקצבת הנכות שלהם פשוט כי הם זכאים לה בדין ולא בחסד.