ארבע על ארבע – מוקף בפדופילים ועברייני מין 24 שעות ביממה

(פרק מתוך "ארבע על ארבע" יומן הכלא של רן מלמד, לשעבר מנכ"ל עמותת "ידיד", אשר "בילה" חמישה חודשים בבית המעצר ניצן לאחר שעבר על החוק ונהג ללא רשיון.)

—————

אומרים שלהיות חשוד בעבירות מין ופדופיליה זה הדבר הכי נורא שאדם כזה יכול לצפות לו כשהוא בבית הסוהר, אומרים שזה נכון שהוא כבר נשפט וגזר דינו נקבע ושזה נכון שבעתיים כאשר הוא חשוד ועצור עד תום ההליכים במשפטו או עד להחלטה אחרת של בית המשפט. כשאתה עבריין מין שפוט יש אפשרות שתהייה באגף מיוחד שם תבלה את זמנך עם אסירים כמוך. שם לא תהייה נתון לפחד מפני אסירים אחרים. אבל בבית המעצר אתה נמצא עם כולם, ובמערכת שחלק מהחיים בה זה שהחברים שלך לתא ולאגף יודעים בדיוק על מה אתה נמצא שם, זה עושה את החיים עבורך לא פשוטים.

מצד שני זה עושה את החיים למי שצריך לחיות איתך 24/7 לא קלים בכלל. בעיקר אם אתה שמאלן יפה נפש שתומך במחאות #meetoo , הולך להפגנות נגד החפצת נשים ומאמין בכל לבך שפדופילים ועברייני מין צריכים לקבל עונשים קשים במיוחד.

באגף 4 בכלא ניצן, האגף המיוחד בו משוכנים עצירים הזקוקים להשגחה מסיבות שונות, היו איתי בחמשת החודשים בהם שהיתי בו, לא מעט חשובים בעבירות מין ופדופיליה. האמת, זה התחיל ממש ביום הראשון שבו הגעתי לבית המעצר (על היום הזה עוד תקראו פוסט נפרד) בסוף השבוע שביליתי בתא הסגור באגף 2 היו איתי 4 שותפים. אחד מהם, צעיר מגונדר לבוש בקפידה בחליפות ספורט אופנתיות ויקרות הקפיד לשמור על שקט מוחלט ועל חוסר קשר עם שאר האנשים בתא. כאילו אומר, תעזבו אותי אני בדרגה הרבה יותר גבוהה מכם. אני למדתי כבר מהתחלה לא לשאול שאלות מיותרות. לא לנסות לדלות מידע במקום בו במקום תשובה אני יכול לחטוף משהו אחר. אז שתקתי.

כשבועיים לאחר מכן, באחת הנסיעות שלי לבית המשפט ולשהייה המיותרת בתא המעבר פגשתי בו שוב. גם הפעם לא דיברתי איתו למעט מילת שלום בסיסית. כמה ימים לאחר שחזרתי מהדיון המשפטי בעודי צופה באחת ממהדורות החדשות ראיתי אותו. הצילומים הראו אותו מוכנס כבול באזיקים בידיו וברגליו לאולם הדיונים. הטקסט בפיו של הכתב היה ברור וחד. מדובר ברופא, רופא ילדים כמדומני שחשוד שאסף חומרי פורנו של ילדים וכן שביצע מעשים מגונים בהם. בכתבה הוא נראה כשהוא משפיל את עיניו לרצפה. הרגשתי שהקבס עולה בבטני.

במהלך חודשי המאסר שלי היו באגף 4 לא מעט חשודים בעבירות מין ופדופיליה כלפי בני משפחה, כלפי נשים שפגשו במועדונים או במקומות העבודה שלהם, חשודים בעבירות שנעשו בבתי כנסת ובמוסדות דת. במהלך הזמן ניסיתי לבנות לעצמי, אין מה לעשות פעם הייתי עיתונאי ותחקירן, את הפרופיל הממוצע של החשוד בעבירות מין שהגיע לאגף שלנו. המאפיינים שמצאתי היו ברורים ומפחידים. כמובן שלא מדובר במחקר או סקר. מדובר בהתבוננות ותובנות שלי במשך 150 ימים של חיים משותפים איתם.

בדרך כלל מדובר בגברים בגילאי 45+, אבות ובעלי משפחה. רובם חשודים בעבירות מין חמורות כנגד בנות משפחה, בדרך כלל בנות, אחייניות ובמקרים מסויימים גם נכדות. 90 אחוזים מהעבריינים, לכאורה, שפגשתי באגף השתייכו לזרם החרדי, מיעוטם לדתי ציוני ואחוז קטן מאד נתפסו בעיני כחילונים. איך להגיד את זה בצורה יבשה – רוב החדושים בעבירות מין קשות שפגשתי לבשו כיפות גדולות, לבנות או שחורות, הציציות הציצו מבעד לחולצותיהם והם בילו חלק גדול מזמנם בבית הכנסת באגף.

בין העצורים בתא אפשר היה למצוא למשל בחור צעיר, כבן 25 שנחשד שבמשך יותר משבע שנים קיים יחסי מין בכפייה עם אחותו הקטנה. יחסים שהחלו כשהיתה בת 9 לערך ונמשכו עד שהפכה לנערה מרוסקת ושבורה. בדברים שסיפר באחד היום התברר כי לטענתו הוריו גילו את המעשים המחרידים שעשה אך לא עשו דבר להפסיקם. נהפןך הוא, בכל תקופת מעצרו הוא נהג לשוחח איתם ועם אחיותיו האחרות מידי יום והם גם הגיעו לכל אחד מהדיונים בבית המשפט כדי לתמוך בו.  יום אחד התברר לי כי הגדרתו כזקוק להשגחה הוסרה ובשל כך ניתן היה להעבירו לאחד מהאגפים הרגילים בבית המעצר. הבחור עשה הכל כדי להשאר באגף הבטוח עבורו תוך שהוא מוותר על זכויות שונות שהגיעו לו ובלבד שמישהו לא "יעלה" על השינוי במעמדו ויעבירו למקום בו "אני לא אשרוד רגע אחד", כדבריו.

קשה לי לשכוח את האיש המבוגר, כבן 65 אשר בילה את רוב שעות היממה בבית הכנסת ואשר נהג להתהלך במסדרון האגף כשגופו מכוסה בטלית ותפילין. אב ל-11 ילדים שנחשד כי ביצע מעשים מגונים ומעשי אונס ב-3 מבנותיו. חלקן בטרם הגיעו לגיל 10 ועד הגיען לבגרות.

רוב העצירים החשודים בעבירות מין לא מכחישים או מסתירים את הסיבה להיות באגף ביודעם כי הם נמצאים במקום בטוח בו לא יפגעו להם לרעה. אך יש גם אחרים, כמו דוראל (שם בדוי) אדם כבן שישים אשר טרח לספר לכל מי שמוכן היה לשמוע כי הוא חשוד במכירת נשק לגורמים עוינים. בכל פעם שהוא היה מספר את נסיבות מעצרו, משהו לא היה מתאים. הוא לא ידע איזה סוג נשק מכר, הוא לא ידע למי בדיוק הוא ביצע את עסקת המכירה. רק לאחר זמן התברר הסיפור האמיתי. הוא ומשפחתו מחזיקים נכסים רבים להשכרה באיזור מדינת תל אביב והוא היה האיש שעסק בניהול השכרת הדירות המשפחתיות. לטענת הפרקליטות והמשטרה הוא דרש, כחלק מעסקאות השכרת הדירות גם טובות הנאה מיניות בנוסף או במקום שכר דירה, במקרים רבים מדובר היה בנשים חד הוריות שכל מבוקשן היה להשיג לעצמן ולילדיהן קורת גג ראויה.

אני מודה שבמהלך כל תקופת שהייתי בבית הסוהר, תהיתי כיצד יכול אדם המגדיר את עצמו כאדם מאמין ושומר מצוות ומקדיש את כל זמנו לתפילה ושיחות עם בורא עולם, לבצע, לכאורה כמובן, מעשים כה בזויים ומשפילים בילדים, נערות ונשים צעירות ומבוגרות. תהיתי גם לא פעם, איך אני הצלחתי להסתכל על חלק מהאנשים הללו ובמקום להתרחק מהם בשאט נפש להגיע למצב שבו אני יושב ואנו משחקים שש בש כדי להעביר את הזמן. כשאני חושב על הדברים היום, כשאני מחוץ לכותלי בית הסוהר, אני מרגיש שכל גופי רועד ומשותק מכעס זעם אבל בעיקר. מבושה.

ומילה אחרונה שאותה אגיד ואכתוב אחרי כל פרק ביומן שלי. אני ביליתי חודשים במאסר בגלל עבירה שעשיתי. עבירת תעבורה. היו רבים שדיברתי איתם שלא הבינו איך זה שעל עבירה של נהיגה בפסילה או בלי רשיון נכנסים לכלא ואני ניסיתי להסביר אז וחשוב לי להסביר גם היום שכל עוד שיש חוק חייבים לקיים אותו ואם עוברים עליו אז נגזרים עליך העונשים הקבועים בחוק. אני עשיתי מעשה שלא יעשה שבגללו נהרסו לי כל חיי. נשארתי בלי כלום, למעט החברים האמיתיים שהיום אני מצליח לגלות מי הם באמת.

אל תעברו על החוק. זה לא שווה את זה וזה לא חשוב אם זה נהיגה בלי רשיון, בנייה בלתי חוקית או דיבור בסלולרי בזמן הנהיגה. בסוף אתם יכולים באמת להרוס לעצמכם את החיים. לא חבל?