תחרות המבוססת על שנאה נידונה לכישלון מראש

במשך שנים המערכת הבנקאית זכתה ובצדק לביקורת נוקבת מצד הציבור הרחב ונבחריו. לא רק הרווחים העצומים והחזיריים של הבנקים הרגיזו את הלקוחות אלא העובדה שרווחים אלו נעשו בעזרת הכסף הציבורי כאשר הריבית ששולמה לו על יתרות זכות היתה אפסית אם בכלל. לכך תוסיפו מערכות שירותיות לקויות, מערכות גבייה אגרסיביות וריביות רצחניות הגובלות בנשך למי שמעמדו הכלכלי קשה או שנקלע חס וחלילה, לתקלה כלכלית זמנית הפכו את הבנקים והמערכת הבנקאית לשק חבטות מוצדק ביותר.

ואז הגיעה התחרות. יותר נכון אז הגיע הרצון לקיים תחרות, רצון שתודלק באדיקות על ידי שינאה פתולוגית ממש לבנקים. לתחרות הזו שהוביל שר האוצר משה כחלון יחד עם יו"ר הקואליציה שלו דאז, ח"כ רועי פולקמן, המייצג כיום כלוביסט את חברות כרטיסי האשראי והאשראי החוץ בנקאי, גוייס מי שהיה פקיד בכיר במשרד האוצר, דרור שטרום, שיחד עם הרוח הגבית שקיבל הנפיק מתחת ידיו דו"ח "מפואר" שמסקנותיו נכתבו עוד בטרם הסתיימו הדיונים שקיים ושבמסגרתו הוא קבע דרך חדשה לתחרות שכל מה שהוא רואה לנגד עיניו זה הסדין האדום הקרוי המערכת הבנקאית ושהלקוחות מבחינתו ילכו לעזאזל.

בתחילה דנה ברפורמה המוצעת ועדת הכלכלה, לאחר מכן הועברו חלק מהחוקים לועדת החוקה והחוק המרכזי המכונה חוק שטרום, הוא זכה לועדה מיוחדת. ועדה שבראשה עמד בחלק מהתקופה מי שמשמש היום שר החוץ בממשלת ישראל, אלי כהן. הועדה שמעה, לא תמיד הקשיבה וקיבלה החלטות.

היא החליטה להפריד את חברות כרטיסי האשראי מהבנקים, בשם התחרות, היא החליטה להעניק הגנות ינוקא לחברות כרטיסי האשראי בדרך של צמצום מסגרות האשראי ללקוחות הבנקים הגדולים כדי ל"המריץ" את חברות כרטיסי האשראי לתת הצעות אטראקטיביות ללקוחות הבנקים שמסגרות האשראי שלהם נחתכו באחת.

הנסיון לשכנע את חברי הכנסת לחייב, במסגרת הרפורמה הכנסתם של כלים משמעותיים שיוכלו לשמור על הלקוחות במקביל ליצירת תחרות נדחו במלואן – כך למשל נדחתה הדרישה לחייב את חברות כרטיסי האשראי החדשות במתן ריבית אטרקטיבית שתוכל להתחרות בריבית האשראי שנותנים הבנקים ללקוחותיהם,

במקביל נדחתה הדרישה מהממשלה ומבנק ישראל לספק כסף זול לחברות כרטיסי האשראי המופרטות כדי שיוכלו להעניק ריביות נמוכות וברות תחרות, ואי אפשר בלי לחזור לפיאסקו הגדול של צמצום מסגרות האשראי שמטרתו היתה לאפשר לחברות כרטיסי האשראי החדשות לרכוש לקוחות חדשים שמסגרות האשראי שלהם צומצמו,

בחוק אין כל זכר לחובה כזו המוטלת על חברות כרטיסי האשראי להעמיד כרטיסים ומסגרות חדשים, הזהים לאלו שצומצמצו ללקוחות חדשים המבקשים לקבל אותם. הסבר? ללקוחות הבנקים נחתכו מסגרות האשראי שלהם אך אף אחד לא הבטיח את זכותם ויכולתם לקבל כרטיסים חוץ בנקאים בריבית דומה ובמסגרת זהה לזו שנלקחו מהם בשם "הגנת הינוקא" שדרשו דרור שטרום וחבריו בתקשורת הכלכלית וארגוני צרכנים שונים שהדבר היחידי שהוביל אותם ומוביל אותם עד היום הוא שינאה צרופה למערכת הבנקאית. מספר גורמים חברתיים הצליחו לצמצם במעט את רוע הגזירה מבחינת היקף המסגרות המצומצמות והגבלת מאפייני הלקוחות להם יבוצעו הצמצומים אך הצלחה זו לא עזרה ולקח כמעט 3 שנים לפני שהכנסת הבינה את האסון הגדול והחלה לפעול כדי לבטל את ההנחיה הקלוקלת הזו.

אמרו לנו במסגרת התחרות שחייבים לאפשר את הקמתם של בנקים חדשים בישראל, היו מי שהעיזו וקראו להם חברתיים למרות שבינם לבין החברה הישראלית אין דבר וחצי דבר, בפועל קמה אגודת אשראי אחת שמיועדת למעמד הבינוני הגבוה. הוקם בנק דיגיטלי חדש המיועד גם הוא ללקוחות בעלי פוטנציאל כלכלי חזק ואילו רוב רובם של לקוחות המערכת הבנקאית המשתייכים למעמד הביניים הנמוך והבינוני כמו גם מאות אלפי לקוחות שאינם מקבלים אשראי מהבנקים ורובם המוחלט משתייך למשתכרי שכר נמוך או כאלה המתקיימים מקצבאות הביטוח הלאומי (שאינם מוכרים בבנקים כהכנסה קבועה לצורך קבלת אשראי למרות שהם משתלמים לאזרח עד יומו האחרון)

לא יכלו ולא הפכו במהלך השנים ללקוחות חדשים של חברות כרטיסי האשראי החדשות כי אף אחד פשוט לא רצה אותם שם.

מה כן נשאר מהתחרות המפוארת של שטרום וחבריו. חברות כרטיסי אשראי עתירות כ"א המגיעות תדירות לכנסת ומתבכיינות על מר גורלן, בנקים שממשיכים להרויח רווחי עתק מבלי שהם עושים פעולות רלוונטיות כדי לשלם ללקוחותיהם ריבית זכות סבירה על יתרות זכות כמו גם שירות יעיל וטוב יותר ללקוחות מעוטי הכנסות. הוקמו גופים רגולטורים חדשים, תודלקה השינאה הציבורית כדי לגייס מעות מאזרחים תמימים שבטוחים שהינה הינה מגיעה רפורמה אמיתית שתוזיל להם עלויות, תאפשר להם להתמודד בצורה טובה יותר עם יוקר המחייה ובעיקר ממשיכה מלחמת הסמכויות בין הגופים השונים המפקחים על החברות והתאגידים הפיננסים שכל אחד מהם "זוכה" לחוקים, תקנות ונוהלים המתאימים לו באופן ייחודי גם אם הם פוגעים בסופו של דבר בציבור הלקוחות.

ואלו נזקי הרפורמה כמעט ארבע שנים לאחר שהחלה:

היא לא הצליחה להוריד את שעורי הריבית על הלואות ועל כרטיסי האשראי המונפקים על ידי חברות כרטיסי האשראי החדשות

היא פגעה באופן אנוש במאות אלפי לקוחות בנקים שמסגרות האשראי שלהם צומצמו מבלי שניתנה להם אלטרנטיבה אמיתית להנפקה חדשה של כרטיסי אשראי וקבלת הלוואות

חברות כרטיסי האשראי החדשות ממשיכות לקנות כסף ביוקר ולכן מחוייבות למכור אותו במחיר גבוה (הריבית).

היא לא הצליחה לגרום למעבר מהותי של לקוחות המחזיקים בכרטיסי אשראי בנקאים לכאלה המונפקים בנפרד על ידי חברות כרטיסי האשראי החדשות.

"מחוללי התחרות" כפי שהם מכנים את עצמם ממשיכים לתדלק את המערכת הכלכלית והפוליטית בשינאה נגד מערכת בנקאית שלמרות כל כשליה והצורך הגדול ביצירת תיקונים כמו גם בלמים ואיזונים היא היחידה כיום המעניקה שירותים פיננסים בסיסיים למאות אלפי אזרחים ישראלים.

האם צריכים תחרות במערכת הפיננסית בישראל. כמובן, האם צריך להקים גופים פיננסים חדשים ובכלל זה בנקים חדשים, אין ספק בכך, האם הדרך כמעט היחידה לעשות את זה בצורה יעילה ותחרותית היא לחייב את כל השחקנים באותם כללי משחק ובכלל אלו גם בכללי הריבית התחרותית שיכולה להתקיים רק אם השחקנים החדשים יוכלו לרכוש כסף במחיר תחרותי ובשל כך גם להתחרות באופן ממשי ולא מלאכותי על כיסו של הצרכן.