את הפוסט הבא כתבתי בדיוק לפני שנתיים. בינואר 2014. חשבתי שהדברים השתנו עד שס. צלצלה שוב. בוכה. "אני לא יכולה יותר", היא אמרה. הכל נגדי. שום דבר לא מסתדר. גם אם אני רוצה לעבוד ולהחזיר את החובות שלי אני לא יכולה כי לקחו לי את רשיון הנהיגה ובלעדיו אני לא יכולה להגיע עם כל הציוד שלי לבתי הספר למכללות כדי להעביר את ההרצאות שלי. יש לי הרבה כאלה. עשרות ואפשר להתפרנס מהן כמו שצריך, רק צריך שיתנו לי את האפשרות לשקם את עצמי. איך אפשר אחרת".

"תבין", נזכרתי בדברים שאמרה לי אז, "פשוט אין לי ואני לא רואה שום דרך לצאת מזה. העירייה רוצה ממני המון כסף על ארנונה למרות שאני אמורה לקבל 70 אחוז הנחה. אין לי איך לשלם אז עיקלו לי את חשבון הבנק, את רשיון הנהיגה ועכשיו אני אפילו לא יכולה לנסוע לעשות כתבות כי אין לי כסף ואין לי רכב. בדירה שמו לי מונה מיוחד של חברת חשמל שאני צריכה לטעון אותו כל פעם מחדש וזה נורא קשה כי הרבה פעמים פשוט אין. לפחות שעל הכתבות היו משלמים לי בזמן. אבל לאחרונה עברו לשוטף פלוס פלוס פלוס פלוס. זה אומר שאפילו הגרושים האלה לא מגיעים בזמן."

בערך 100 אלף ש"ח של חובות רובצים על כתפיה של ס. מחציתם למדינת ישראל. ההורים מנסים לסייע כמה שאפשר. אבל ההגבלות של המערכת מתישות. אם היא היתה יכולה לקבל הלוואה לתקופה של 8 שנים כדי לכסות את החובות במכה אחת היא היתה יכולה לצאת לדרך חדשה, עם ראש מורם וחיוך גדול. מגיע לה.

img_6553

בימים האלה דנה ועדת החוקה של הכנסת בחוק חדלות פרעון ושיקום כלכלי. החוק הזה יכנס לתוקף אולי בעוד שנה. אולי קצת יותר. לס. אין זמן. היא צריכה פתרון עכשיו. אתמול בלילה אחרי שאחרי הצהריים ניהלתי איתה שיחה הגעתי למסקנה לגבי הדרך שבה צריך לפעול כדי לסייע לה. מצד אחד להקפיא לתקופה את החובות לממשלה. הרי הממשלה ממילא אינה הולכת לשום מקום וצריך לתת לס. הזדמנות להתפרנס בכבוד ומהצד השני להשיג לה את ההלוואה שאיתה תוכל בבת אחת להחזיר את כל החובות ולסגור את כל התיקים בהוצאה לפועל. אם תרצו סוג של שיקום כלכלי בלי חדלות פרעון. בדיוק הפוך. יוצאים לדרך. היא לא תהייה קלה, היא לא תהייה פשוטה אבל יש בה הגיון וסיכוי לא רע להצליח. כמובן אם ס. תסכים לשתף פעולה.

בשנתיים האחרונות היו לנו לא מעט הישגים לטובת האמהות החד הוריות. אבל זה לא מספיק. צריך משהו עמוק יותר. משהו מהבסיס. כזה שמאפשר לעבוד ולהתפרנס בכבוד, כזה שמביא בחשבון שמפרנסות יחידות צריכות את רשת הביטחון הבסיסית לילדים שלהם. להבין שדווקא המערכת הממשלתית צריכה להסיר חסמים, לפשט הליכים בירוקרטיים ולהבין שמי שמאפשרים לו הזדמנות שנייה, מי שנותנים לו לעבוד ולהתפרנס בלי שחרב העיקולים מתהפכת מעל ראשו, יכול לעשות נפלאות לעצמו, למשפחתו ואפילו למדינה.

ובינתיים אני ממש מבקש מכם לקרוא שוב את הפוסט ההוא. משנת 2014. להבין שאם רוצים באמת לעזור לאנשים, פלסטרים וטיפול זמני לא בהכרח מצליחים. לעיתים צריך טיפול שורש. שיקום אמיתי.

https://socialtraveller.blog/2014/01/21/%D7%A2%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%A0%D7%90%D7%99%D7%AA-%D7%97%D7%93-%D7%94%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%9C%D7%90-%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%93%D7%AA-%D7%9E%D7%A8%D7%95%D7%A1%D7%A7%D7%AA/

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s