הפחד ממלחמת אחים

האלימות נגד פעילי ה"דמוקרטים" אתמול בשכונת התקווה אל מול סיוריו של שר "המשילות" בן גביר בשוק מחנה יהודה הם רק הסיפתח למה שהולכת ומתפתחת להיות מערכת בחירות אלימה, כוחנית ומלאת יצרים

שלא תחשבו לרגע שיש כאן רק צד אחד של ישראלים אלימים וצד שני של הייטקטיסטים חנונים שמתחננים לשמור על צביונה הדמוקרטי של מדינת ישראל.

ממש לא. שהדמוקרטים לא יספרו לכם סיפורים שהם באים כדי לייצר שיח תרבותי, מכבד ומכיל עם קהלים שאינם נתפסים כתומכי המרכז והשמאל ושלא תחשבו לרגע שאין בין קבוצות המחאה השונות לא מעט ישראלים טובים שמוכנים להשתמש בסוגים שונים של אלימות – העיקר שלא יתפסו.

מי שמושך ודוחף את הדר מוכתר (המעצבנת בטירוף), בעיקר כשמדובר בנשים וגברים לבנים מעל גיל 50 רק משחק לידיה של מכונת הרעל. אח"כ יוכלו הביביסטים להשתמש בזה נגד הטענות הכלכך צודקות של אכיפה משטרתית בררנית דוגמת התנהלותה של קצינת המשטרה הירושלמית, ולנטינה נמץ שצולמה כשהיא דוחפת בצורה נוראה אישה מבוגרת פשוט כי היא "לא באה לה טוב בעיניים" והתברר שזו לא הפעם הראשונה (כם החתום על מאמר זה טעם את נחת זרועה ואיומי פיה).

ביום האלף פגשתי ליד בית ראש הממשלה בירושלים ישראלים מודאגים, כועסים ופגועים. פגועים מהשקרים, מהזחיחות, מהיהירות ומההתנהלות הלא מכבדת, בלשון המעטה, של ראש ממשלת ישראל, זה שאמור להיות ראש הממשלה של כולם.

פגשתי ישראלים שממתארים בגרנונות ניחרים את עתידו הקרוב של האיש שהביא עלינו, לא לבד אמנם, את טבח ה-7 באוקטובר. הם כועסים עליו, בצדק, האיש הורס בשיטתיות ובעקביות את מדינת היהודים. הוא עושה את זה לא בגלל שהוא רוצה שממשלת ימין על מלא תמשיך לשלוט כאן. הוא פועל מתוך מגלומניה מלווית באגומניה ודאגה לעצמו בלבד. אני תוהה לעיתים מה הוא היה עושה אם חס וחלילה היה עליו לבחור בין להגן על בני משפחתו הקרובים או על שלטונו הוא.

באותה מידה אני תוהה מה יעשו מאות אלפי הישראלים שנאבקים כבר יותר משלוש שנים נגד המהפכה המשטרית כשהם לא מוכנים אפילו לרגע לקחת שביב של אחריות על הפילוג הנורא בעם, איך שלא תהפכו את זה יש להם חלק במהלך, פילוג שיש לו תרומה לא מבוטלת לשואה השנייה שנפלה עלינו.

כשאף אחד מהצדדים לא מוכן להודות אפילו לו בחלק כל שהוא באחריות למחדל הגדול שהביא לרציחתם של יותר מ-1200 ישראלים, לחטיפתם של 255 ולנפילתם בקרב של 1000 חיילי וחיילות צה"ל אין מה לדבר על "יצירת שיח מאחד ומכיל", נהפוך הוא, ככשומעים את יו"ר הדמוקרטים, מזהה התהליכים הידוע משתמש באותן מטבעות לשון המעודדות לאלימות מילולית ואפילו יותר מכך אתה לא יכול שלא לחשוב איזה משחק בדיוק הוא משחק בעיקר כאשר מפלגתו הולכת ומתמצבת כמפלגת המחאה (תקראו פוסטים של חלק מהמוחים הותיקים שלה) או כמפלגת קפלן.

השורה התחתונה די ברורה. הבחירות הבאות, הבחירות שנוגעות לעתידה של מדינת ישראל הן לא בין גוש ימין לשמאל. הן בין גוש האנטי ביבי לזה שניתן אולי לכנות, פרו ביבי.

הבחירות הקרובות אינן בחירות על יוקר המחייה, על שוויון בין האזרחים ללא תלות במינם, דתם, שפת האם שלהם או כל מאפיין אחר שלהם. אלו לא בחירות על זכותם של אזרחים המתגוררים על גדרות הגבול בדרום בצפון ואף במזרח. אלו בחירות שבהם מצד אחד נמצאים אזרחים טובים שאומרים שנמאס להם להיחשב כאזרחים סוג ב' ומהצד השני אזרחים טובים לא פחות (בשני הצדדים יש לא מעט תפוחים רקובים) שחוששים שחמישים שנה אחרי שהצליחו לעשות מהפכה ולסלק מהשלטון את מייסדי המדינה, אלו שלימדו אותם את מקצוע האופרטוניזם, הם יחזרו להיות אזרחים סוג ב'.

הפתרון יכול להיות מאד פשוט. ראש הממשלה צריך להודיע על פרישה. זה כמובן לא יקרה. אז מה שייתרחש כאן זה ככל הנראה מערכת בחירות אלימה, כוחנית כזו שתפגע בחפים מפשע שיחשבו "פגיעה נסבלת" לשם השגת המטרה הנשגבת של החלפת הממשלה או השארותו בשלטון של הגוש הנוכחי.

בימים בהם "להיות בן אדם" הפך להיות מושג ערטילאי, בזמן שקללות וצעקות המלווים בדחיפות,, צילומי תקריב מאיימים ופוסטים בטיקטוק המבוססים על שקרים אך מצליחים לחדור את מוחם של צעירות וצעירים ולקבע כך את עמדותיהם כאזרחים, אין סיכוי לשיח מכבד ומכיל.

אנחנו לא נמצאים במדינה שדוגלת במושג כמו "חייה ותן לחיות", אנחנו גם לא מוכנים לחשוב לרגע שיתכן והמושג "שלטון הפקידים" הינו מדוייק ויש לפעול כדי לשנות את המצב. איך לשנות? יש דרכים, בטח לא דרכי יריב לוין ושמחה רוטמן אבל לא הגיע הזמן שגם מחנה הקפלניסטים והדמוקרטים יבין שהמערכת תקולה ויש לתקן אותה? האם לא הגיע הזמן  להגן באופן אוטומטי על גלי ולקלל באותה מידה של עוצמה את שרה?

ובכלל, מישהו כבר הכין את התגובה שלו ליום שבו, אולי, משפט נתניהו יסתיים בזיכוי וגם הערעור שיוגש על פס"ד ידחה? מה יגידו אז שומרי הדמוקרטיה המתיימרים להגן על שומרי הסף. הם בטח ידברו על שלטון הפחד שהגיע עד לשופטים, לנסות ולתקן את המערכת המשפטית התקולה באופן רציני בכל שלל אגפיה ומחלקותיה, על זה אף אחד לא מדבר.

החודשים הקרובים, יחד עם השמש הקופחת והטמפרטורות העולות יובילו להקצנה בין הקבוצות השונות המרכיבות את ישראל, ציונות דתית, חרדים, חילונים, להט"ב, נשות מילואימניקים, שורדי שבי, משפחות שכולות, נכי צה"ל ונפגעי פעולות איבה, מאות אלפי אזרחי החברה הערבית והדרוזית, מתנחלים ברשות וכאלה שמתנחלים בשל מחדלי השלטון או רצונותיו הסמויים מן העין. כל אלו ירצו לקחת חלק במהלך המכריע על עתידה של מדינת ישראל, דמוקרטית או לא, כלל אזרחיה או יהודית בלבד.

ואסור לשכוח את צינורת המידע, ההסברה והשכנוע. כוחה של תקשורת המיינסטרים לפחות בכל הנוגע לקהל צעיר הולך ופוחת. יחד עם זאת כל רשת שידור מחזקת את האג'נדה אותה היא מובילה, לעיתים קרובות אפילו בלי לתת גילוי נאות לנתוניהם של הפרשנים והמדווחים. לעומתה הרשתות החברתיות פשוט משקרות בלי הכרה ולאף אחד לא אכפת, וגם אם היה אכפת למישהו אין הרבה שאפשר לעשות.

לממלכה השביעית יש תפקיד קריטי בחודשים הבאים, יש מי שאפשר לדרוש ממנו להיות המבוגר האחראי ויש כאלה שממילא הדרך שבה הם הולכים היא דרך שהיושרה והאתיקה המקצועית רחוקים מהם כמרחק  הביביסטים והרל"ב.  

בשורה התחתונה, אני מפחד ממלחמת אחים. כזו שתפרוץ אחרי שאיש אחד, אולי אישה, יאבדו את הרסן ויעשו מעשה שיגרום לאובדן חיי אדם. או אז יפרץ הסכר והאדם הפנימי האמיתי המצוי בכל אחד מאיתנו יפרוץ החוצה. יהיו מי שיגידו שהם מגינים על עצמם ובני משפחתם ויהיו כאלה שינסו לשכנע כי הם רואים את טובתה של המדינה. כך או כך בשורה התחתונה עלולה לפרוץ כאן מלחמה פנימית קשה שתסייע לאוייבים שלנו משלל החזיתות לחשוב שהם יכולים לנסות ולהביא עלינו את השואה השלישית. מי יהיו החברים שלנו אז לא לגמרי ברור, איך זה יגמר, בקורבנות חפים מפשע.

הגיע הזמן לקחת אחריות, לדעת שאין צד צודק וצד טועה. לכולנו יש אחריות. רק בהכרה הזו ניתן להתחיל ולמנוע את החידלון אליו אנחנו הולכים.